הדובה והקוץ

הקוץ היה נעוץ עמוק בבשרה, בדיוק בין הבטן לריאות, קצת מתחת או קצת מעל הסרעפת. הדובה לא ידעה אם נולדה עם הקוץ, אבל עד כמה שיכלה לזכור הקוץ תמיד היה שם, נעוץ בבשרה. לפעמים היא חשבה שאולי אמא דוב החדירה לה את הקוץ, או אולי זה קרה מאוחר יותר, כשהיא לימדה את ליבה לאהוב כל-כך עד שעלה על גדותיו ונשפך. אבא דוב אמר לה שהיא נולדה ככה. ובימים שחשבה שיש אמת גם בסיפורים כאלו חשבה שאולי הקוץ מגע מגלגולים קודמים. להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

העץ האחרון בעולם – אפילוג

סיפורו של העץ האחרון בעולם

….

אפילוג

לקח לו זמן רב להבחין בהם. בבתים שבנו בין ענפיו, במשחקיהם בין שורשיו. ואחרי שהבחין בהם הבין שתמיד היו שם. רק חושיו, צרות אופקיו, מנעה ממנו להכיר בהם. יצורים חיים, לא כמוהו אך גם לא שונים ממנו, לא לחלוטין. עובדת קיומם הכאיבה לו, הפרה את שלוות בדידותו, איימה על העצבות שבה התכנס העץ האחרון בעולם, שהייתה לו חיק מנחם להתכרבל בו. להמשיך לקרוא

האויב

שוב הוא לא נרדם. למה המקרר בכלל עובד בלילה, למה לפעמים הוא נדלק פעמיים ברצף ולפעמים שותק שעה, כמו אורב בדיוק לרגע בו השינה תציץ ממחבואה בכדי לגרש אותה. המנוע נדלק כל פעם בטרטור מאיים, מעביר רטט זדוני במרצפות, שולח צמרמורות ברחבי הבית. ואחרי הגל הראשון, שכל פעם מפתיע אותו מחדש, ממשיך בזמזום חולני מונוטוני ובלתי אפשרי. להמשיך לקרוא

ושום דבר לא קרה

זה היה היום המאה שלושים ושמונה ושום דבר לא קרה. למשה לקחו ארבעים, ואחר-כך עוד ארבעים. לא? חטא העגל וכל זה. לזקן עברו שמונים ושבע יום עד שהוא תפס את הדג שלו. משהו כזה. הוא לא היה בטוח. בכלל המון עובדות חמקו ממנו בזמן האחרון. גם לגבי עצמו הוא לא היה באמת בטוח. אולי זה כבר מאה שלושים ותשעה ימים, או אולי רק שבעה, ואולי הוא בכלל סופר מהרגע הלא נכון. איך בוחרים נקודת התחלה? להמשיך לקרוא