גפן של איש אחר

היא החביאה בדל בתוך האגרוף. ידעתי שזה מה שהיא עושה. הרגשתי את זה. היא תמיד הייתה חכמה ממני אבל למדתי. אינסטינקטים. לדעת להבחין בתנועות שמאחורי התנועות, בהטעיות הקטנות. תמיד ברגע של שלווה, כשאני מרגיש הכי בטוח. סיגריה בוערת, מזלג, קיסם. ציפורניים שלופות או אגרוף סגור. ואחרי מגיע הליטוף. הגלדים והצלקות והליטוף. הליטוף איפה שהעור עוד חלק ובריא ואיפה שחקוקות העוולות הישנות. איפה שהגוף מסרב לשכוח. להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

פריצה והסתערות והארץ שלנו

הוא לא זוכר מתי זה התחיל. לפחות שבועיים. אולי חודש. אולי יותר. קשה לו לדעת בדיוק. הימים זולגים אחד לתוך השני. מתישהו לפני הדייט עם ההיא. בטוח אחרי שנעמי עזבה. לוחץ לו מאחורי עין שמאל. הוא לא בטוח שזה תמיד עין שמאל. היום זו עין שמאל. אבל אולי לפעמים זו ימין. נדמה לו שלפעמים שתיהן לוחצות. אבל אולי אחת סתם מגלה סימפטיה לשנייה. שלא תכאב לבד. בכל מקרה היום זו שמאל. להמשיך לקרוא

הים לא רוצה אותי היום

התרגשות גוברת אוחזת בשי כשהוא יורד בנקיק המוביל לחוף ארסוף. עיקול ראשון מגלה משולש קטן של ים כחול, צעד אחד מספיק שיעלם חזרה מאחורי קירות הנקיק. עיקול שני פותח משולש גדול יותר של ים, סירה טבועה חלודה במרכזו, רמז ראשון של חוף חולי. סיום הירידה פורש מאופק לאופק, ים, רצועת חול צרה וצוקים אדומים. הנקיק, הירידה הפתלתלה והמעכבת, החשיפה הסובלנית של הים. משחק מקדים מושלם. להמשיך לקרוא