פריצה והסתערות והארץ שלנו

הוא לא זוכר מתי זה התחיל. לפחות שבועיים. אולי חודש. אולי יותר. קשה לו לדעת בדיוק. הימים זולגים אחד לתוך השני. מתישהו לפני הדייט עם ההיא. בטוח אחרי שנעמי עזבה. לוחץ לו מאחורי עין שמאל. הוא לא בטוח שזה תמיד עין שמאל. היום זו עין שמאל. אבל אולי לפעמים זו ימין. נדמה לו שלפעמים שתיהן לוחצות. אבל אולי אחת סתם מגלה סימפטיה לשנייה. שלא תכאב לבד. בכל מקרה היום זו שמאל.

לא, הוא לא עשה כלום בקשר לזה. הוא מחכה שזה יעבור לבד. רוב הדברים עוברים מעצמם בכל מקרה אז למה להתאמץ. לפני שבוע הוא קנה טיפות בלי מרשם בסופר. זה עוזר לכמה דקות אבל לא יותר. אולי באמת כדאי לו ללכת לרופא.

לא, הוא לא בא אלי בשביל שאני אפתור לו את הבעיה. אין לו ציפיות כאלה ממני. הוא יודע שאני לא יכול לעזור לו בכלום. סתם הוא רצה לספר למישהו. חוץ מזה ככה הוא ידע כמה זמן זה נמשך. עוד חודש נגיד עוד יכאבו לו העיניים והוא יזכור שלפני חודש הוא סיפר לי שזה כבר חודש והוא ידע שזה נמשך חודשיים. לא הגיוני?

חוץ מזה בשביל מה יש חברים אם לא בשביל לספר להם על הצרות שלך. לחלוק קצת. להוריד את הנטל. לשחרר את הלחץ. איזה מין בן-אדם אני. הוא יודע שאני לא רופא אבל אני חבר, לא?

הוא מתנצל. זה הלחץ בעין. זה עושה אותו עצבני. הוא לא התכוון. הוא יודע שאני חבר ושאני תמיד שם בשבילו. והוא בכלל לא היה עובר את כל עניין נעמי כל-כך טוב בלעדי. אין כמוני. רק חבל שאני לא יכול לעזור לו עם העין.

כן הוא ישמח לקפה. ומוכן לנסות גם רפידות חמות אפילו שהוא זוכר כשהוא היה ילד והייתה לו דלקת והרופא אמר שלא טוב לשים רפידות חמות. או אולי זה היה רק רפידות תה כי התה היום תעשייתי ומזוהם. בכל מקרה הוא לא מאמין לרופאים וינסה מה שאני אגיד.

הוא שואל אם אני מכיר את השיר של הסמית'ס "a rush and a push". יש שם שורה שהוא חושב עליה הרבה. ואנשים מכוערים ממני וממך לוקחים מהחיים מה שבא להם. משהו כזה.

הקפה מתוק מדי. הוא כבר לא שותה עם סוכר. הוא מופתע שאני לא זוכר. אומר שהוא הפסיק עם הסוכר מאז נעמי. תמיד היא אמרה שהוא ככל הזמן עצבני בגלל הקפה והסוכר. ובכלל עכשיו ברווקות הוא חייב להוריד קצת מההיקפים. הוא מנסה חיוך שילך עם המשפט הזה. אולי בגלל זה הלחץ בעין, בגלל שהוא הפסיק עם הסוכר. טוב שעשיתי לו קפה עם סוכר אז. הוא שם את נייר הטואלט הספוג במים רותחים על העין. הוא אומר שזה טוב. שזה מרגיע. אפילו יותר טוב מאשר צמר-גפן. בכלל לטובה שאין. המים זולגים לו במורד הלחי והצוואר ולתוך החולצה. הוא אומר שזה עוזר מאוד. זה בדיוק מה שהוא היה צריך.

הוא אומר לי שהוא יודע שזו רק הקלה זמנית ושהוא צריך לבדוק את זה. מה נראה לי, שהוא רוצה כל החיים להסתובב עם לחץ בעין? הוא לא איזה מזוכיסט, פשוט יש לו קטע עם רופאים. ואין לו זמן לבזבז עכשיו. יש לו איזה אלף דברים על הראש. והעבודה. והכתיבה. ועם כל הסיפור של נעמי שעוד יושב עליו ומפריע לו להתרכז והלחץ הזה בעין ממש אין לו זמן עכשיו לבזבז. ואם אפשר פשוט לשים טיפות או אפילו רק נייר טואלט עם מים חמים וזה עוזר אז בכלל אין בעיה. אתה לא חושב?

(ינואר 2011)

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s