רחמים

היא עוזרת לו להניח את הראש ובעדינות סוגרת את קרש העץ על צווארו. הוא שוכב על גבו ומסתכל על הלהב הענק שאורב מעליו, דרוך. היא אוספת את החבל בידה הימנית, כורעת לידו, מלטפת את שיערו בידה השמאלית, לוחשת דברים באוזנו. להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

מפולת

פיתחתי צליעה ברגל ימין. לא נפצעתי או משהו, הכול עם הרגל היה בסדר גמור. בכל זאת התחלתי ללכת עם ברך ימין נעולה, ככה שבשביל ללכת הייתי צריך לעשות כזה חצי עיגול עם הרגל בשביל להעביר אותה קדימה. אפשר להגיד שעשיתי את זה מתוך החלטה, אבל לא ממש החלטה מודעת. הצורך שלי שאנשים יראו אותי, שהמבטים יפסיקו לחלוף דרכי בלי לשים לב שיש שם משהו, הניב את התוצאה הזאת. המודע וכל מה משתחתיו החליטו להניב פתרון פיזי חד לבעיית אי-הנראות ובוקר אחד קמתי עם הצליעה. זה עבד. מבטים נעצרו, אפילו נמשכו מכיוונים אחרים להסתכל על האיש הצולע הזה שמושך את עצמו במעלה הרחוב. להמשיך לקרוא

איש הפח

איש הפח, לפני שנהייה איש הפח, היה איש רגיל. הוא היה עשוי בשר ודם והיו לו אבא ואמא בדיוק כמו לכולם. אותו איש רגיל הלך בעקבות אביו הרגיל ונהייה חוטב עצים. האיש בגר ואביו הזדקן והלך בדרך כל בשר. האיש התעצב מאוד אך המשיך לעבוד קשה בחטיבת עצים ודאג לכל צרכיה של אמו. לא עברו שנים רבות והיא הצטרפה לבעלה, ואיש הפח לעתיד, שלא רצה להישאר לבדו, חיפש לו אישה מבין המנצ'קניות. להמשיך לקרוא

הרקדנית

היה הייתה בארץ רחוקה רחוקה רקדנית יפה יפה. מהרגע בו הצליחה לעמוד בכוחות עצמה החלה הרקדנית לרקוד ולא חדלה. היא לא הייתה רוקדת רק בחזרות ובהופעות אלא גם בדרך אליהן – ואפילו בהפסקות האוכל היה אפשר לתפוס אותה מחללת עם הצלחת ביד. הולכי רכיל היו מספרים שהיא רוקדת גם בשנתה ושלא מדובר באיזו מחויבות לאמנות המחול אלא בהפרעה נפשית קשה. להמשיך לקרוא