איש הפח

איש הפח, לפני שנהייה איש הפח, היה איש רגיל. הוא היה עשוי בשר ודם והיו לו אבא ואמא בדיוק כמו לכולם. אותו איש רגיל הלך בעקבות אביו הרגיל ונהייה חוטב עצים. האיש בגר ואביו הזדקן והלך בדרך כל בשר. האיש התעצב מאוד אך המשיך לעבוד קשה בחטיבת עצים ודאג לכל צרכיה של אמו. לא עברו שנים רבות והיא הצטרפה לבעלה, ואיש הפח לעתיד, שלא רצה להישאר לבדו, חיפש לו אישה מבין המנצ'קניות.

הוא מצא לו אחת חמודה, שנראתה בעיניו כאישה טובה, והציע לה נישואין. המנצ'קנית מצאה גם את חוטב העצים כזיווג הולם, אך אמרה לו שלפני החתונה עליו להרוויח קצת כסף ולבנות לה בית. חוטב העצים, שמטבעו היה חרוץ ובעל מזג נוח התחיל מיד במשימה – מן הבוקר עד הערב עמל בחטיבת העצים וידע כי לא יעבור זמן רב בטרם יבנה לאהובתו בית לתפארת. אך אמה של אותה מנצ'קנית חמודה, שלא רצתה להיוותר לבדה בלי בתה האוהבת (שגם עזרה לא מעט בעבודות הבית), פנתה למכשפה הרעה מהמזרח בכדי שתעצור את אותו מחזר עיקש. המכשפה הרעה מילאה את מבוקשה של האם והטילה קללה בגרזנו של חוטב העצים.

חוטב העצים לא חשד כלל במזימה הנרקמת נגדו. ליבו לא ניבא לו שזוהי תחילתה של הדרך שתוביל אותו להפך לאיש הפח. באותו הבוקר הוא קם כבכל בוקר אחר, השחיז את גרזנו ויצא ליער לעבוד בחריצות למען אהובתו. עוד בטרם הגיע זמן הפסקת העשר והגרזן המקולל חמק מידו וכרת את זרועו השמאלית.

חוטב העצים הגידם, שלא ידע לא ייאוש ולא על הקללה שהוטלה בגרזנו, פנה לחברו הנפח שיתקין לו זרוע מתכת חדשה. עוד באותו היום מילא הנפח את מבוקשו, והוא חזר  לעבודתו ואף להגביר את הקצב – מאחר ויד מתכת אינה מתעייפת ואינה נכרתת.

אך הקללה המשיכה לרדוף אותו וכבר למחרת הגרזן החליק בשנית וכרת את זרועו הימנית. שוב חזר איש הפח, שעתה החל להתקדם לקראת שמו העתידי, אל הנפח שיתקין לו זרוע חדשה.

בימים הבאים איבד איש הפח גם את רגלו השמאלית ואחריה את הימנית, החליפן ללא היסוס בתותבות מתכת, והמשיך בעבודתו.

כאשר הגרזן החליק פעם חמישית וכרת את ראשו חשב שהפעם הוא באמת בצרות, אך חברו הנפח עבר במקרה באזור וללא שהות התקין לו גם ראש מפח, וכורת העצים הנאמן המשיך בעבודתו.

עם גוף מתכת שלא מתעייף ובלי מוח שיסיח את הדעת הכפיל איש הפח את הספק העבודה שלו – הבית שיזכה אותו בידה של האהובה היה במרחק ימים ספורים.

המכשפה המרשעת צפתה בחוטב העצים ממשיך בעבודתו במרץ, לרגע קצר היססה, הרגישה בלבה שאולי אין לגמול על נאמנות שכזו בקללה נוראית כל-כך. לרוע מזלו של איש הפח ליבה של המשפה היה מאוכסן בתוך צנצנת חמוצים והרגשות שעברו בו לא השפיעו על מעשיה. הקללה שהוטלה בגרזן לא נשברה.

הגרזן החליק בפעם השישית והאחרונה ובצע את גופו של איש הפח באמצע. פילח אותו לשני חלקים שווים. חברו הנפח, שאמנם לא ניחן בכוח נבואה אך ידע לחבר אחד ועוד אחד, הופיע תוך מספר דקות עם גוף מתכת שהכין מראש. בזריזות ידיים ובחדווה מקצועית החליף הנפח את החלק האורגני האחרון שבחברו. כורת העצים הפך לאיש הפח, זכה לשם בו יתפרסם מספר שנים מאוחר יותר.

אחרי כל התלאות שעבר בשם אהבתו לאותה מנצ'קנית גילה איש הפח שכבר לא נותרה לו אהבה אליה – כל עבודתו וייסוריו היו לחינם. לא נותר לו עבור מה לחיות או לעמול ובייאושו הוא פשוט נתן לגופו המתכתי להחליד ולהיתקע באמצע אותו היער בו עבד כל השנים.

בעודו עומד חלוד ביער הפך איש הפח בראשו המתכתי רבות על אובדן אהבתו. בתחילה חשב כי אהבתו, גדולה כלל שהיתה, לא הספיקה עבור כל הייסורים והעמל ופשוט אזלה. אך מחשבה זו הייתה קשה וקודרת מדי, ולכן בחר איש הפח בסיפור אחר. מכת הגרזן האחרונה שפילחה את גופו חיסלה גם את ליבו ולכן חדל לאהוב את אותה מנצ'קנית חמודה שבחר לעצמו.

כעבור שנים עברו ליד גופו החלוד והתקוע דורותי וחבריה, שימנו ושחררו אותו. הוא סיפר להם את הסיפור המומצא על אובדן הלב, והצטרף אליהם למסע אל הקוסם במטרה לבקש חזרה את ליבו. הוא לא הבין מדוע נכספים חבריו דווקא למוח או אומץ או בית – מעולם לא היה לו צורך בהם, אבל ללא לב אדם אינו אדם וחייו אינם חיים.

במהלך המסע היה על חבריו לשמנו שוב ושוב, כל דבר קטן היה מסעיר את לבו החסר של איש הפח ומביא אותו לדמעות – אפילו נמלה קטנה וחסרת משמעות שמצאה גורלה תחת כף רגלו המתכתית הייתה גורמת לו לצער עמוק וחלודה.

החברים הצליחו במסעם, אך הקוסם התגלה כשרלטן ובמקום להחזיר לאיש הפח את ליבו נתן לו מתנה ריקה שתסמל את ליבו האבוד. למזלו של איש הפח, בערך כמו שלא ועוד לא הם כן, שקריו של הקוסם הצליחו לבטל את שקריו של איש הפח שמעולם לא איבד את ליבו.

לאחר מעשה המרמה של הקוסם, שביטל את השקר שסיפר לעצמו איש הפח ו"החזיר" לו את לבו האבוד, לא שב איש הפח אל אהובתו הנשכחת אלא בחר בחיי מלך מבודד בממלכה רחוקה. לב אמיתי או מזויף – הוא כבר סבל מספיק עבור האהבה.

(אוגוסט 2009)

"הראש שלי ריק למדי," ענה איש הפח. "אבל פעם היה לי מוח, ולב גם; וכך, לאחר שניסיתי את שניהם, אני מעדיף בהרבה שיהיה לי לב".
(הקוסם מארץ עוץ, פרנק באום)

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “איש הפח

  1. פינגבק: אל המעיין | מה יש

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s