רחמים

היא עוזרת לו להניח את הראש ובעדינות סוגרת את קרש העץ על צווארו. הוא שוכב על גבו ומסתכל על הלהב הענק שאורב מעליו, דרוך. היא אוספת את החבל בידה הימנית, כורעת לידו, מלטפת את שיערו בידה השמאלית, לוחשת דברים באוזנו. עיניו נעות לאט מהלהב, לחבל שישחרר אותו, לאצבעות האוחזות בחבל, לאורך זרועה הארוכה עד לעיניה. באותה תנועה חלקה ומתמשכת מבטו סוגר על המרחק שבינה לביני. עיניו עוצרות על עיני ואינן נעות יותר. ידיו משולבות על חזהו. הוא אינו מניע את גופו, כמו כבר ויתר עליו, נשאר רק עם ראשו.

הוא סובל. לא מהלהב ולא מהיד האוחזת בחבל, אלא דווקא מהיד המלטפת את ראשו. מבטו עלי ונראה כאילו יש לו משהו להגיד לי, משהו חשוב שצריך לפתור עכשיו. זמן אחר לא יהיה.

אני פוסע קדימה ארבעה צעדים, נכנס להתרחשות בניגוד לרצוני. קיוויתי להיות רק העד אבל המציאות אינה מאפשרת תפקיד שכזה. נראה שהוקל לו, הוא אפילו מחייך חצי חיוך קטן ועלוב, כאילו היד המלטפת כבר אינה גורמת לו סבל רב כל-כך. היא מרימה אלי עיניים שואלות. אני מוציא את ידי השמאלית מהכיס, מחזיק אותה פתוחה כלפי מעלה, כמו שוקל את האוויר הריק. זה לא מספיק ואני ממשיך את התנועה, מעביר בעדינות את גב כף-ידי על לחייה היבשה. היא מפסיקה ללטף את ראשו, מתרוממת. לרגע כוחה עוזב אותה והיא נשענת על מסגרת העץ של הגיליוטינה בכדי לשמור על שיווי המשקל. ידה לא עוזבת את החבל.

עתה תורי לכרוע לצידו, להסתכל לתוך עיניו. הן מתמלאות במשהו, הייתי רוצה לקרוא לזה שמחה, אבל הקלה יהיה התיאור המדויק יותר, הנכון.

הוא מחפש את המילים, המילים המדויקות. המילים האחרונות. אני מצפה שזה ייקח זמן – לא מתוך רצון שלו לעכב את הרגע, אלא כי איש כמוהו לא יפעל לפני שישקול את כל האפשרויות. לא ידבר לפני שיבחן את כל המילים האפשריות, את אינספור הדרכים לצרפן יחד.

הוא עוצם את עיניו ופולט נשימה שורקנית וכבדה. מחווה שמגיעה ממקום מעבר למילים. אנחת וויתור עמוקה שמשאירה גם אותי ללא אוויר. הוא פותח את עיניו ומסתכל פעם אחרונה על הלהב. הוא מחייך, חיוך שקשה לי לתאר, להסביר במילים. הקרוב ביותר יהיה לומר שהוא חייך אל הלהב כמו אל מכר ותיק ולא רצוי שחזר מדרך ארוכה, ולקח זמן לזהות אותו, להכירו כמי שהיה לפני שיצא לדרך.

" שתשחרר כבר."

הוא אומר את זה לאט, עיניו לא משות מהלהב. היא מורידה את מבטה אליו ומעלה אותו אלי. המשפט של מבטה מסתיים בסימן שאלה. אני מושך בכתפי. היא מושכת בחבל.

(מאי 2009)

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s