אליהו – פרק שביעי

פרק שביעי – בו אני שומע דעה שנייה ומחפש שלישית

מעבדתו התל-אביבית של יהודה גלר הייתה חבורה של עוזרי מחקר ומחשבים משוכללים בחדר קטן וכמעט נטול חלונות. לא היו שם כל מיני עכברים וצינורות ומבחנות כמו שדמיינתי. מה שכן מצאתי שם היה את סופיה, מסטרנטית לביוטכנולוגיה. מהמבט הראשון היא נרשמה אצלי כ"לא מתנצלת". פועלת ומדברת מתוך ידע מלא שהיא בסדר, בשלום עם עצמה ועם העולם. בלי מילות קישור מיותרות, לא כאילו ולא דוגרי. בלי כתפיים שחוחות או מבט מתחמק. לא מתנצלת.

אי-אפשר להגיד שהתאהבתי בה ממבט ראשון, בטח לאור העבודה שיעברו שנים עד שיקרה ביננו משהו. יותר מדויק יהיה להגיד שיראתי ממנה, או נרתעתי. יהודה ביקש מסופיה להסביר לי על מה הם עובדים עכשיו, ובזמן שהיא דיברה בקול מדוד וענייני אני רק שתקתי והשתדלתי לא להתנצל יותר מדי על כל הדברים שאני לא מבין או על עצם הקיום הגמלוני שלי.

סיכמתי ראשי פרקים במחברת שלקחתי איתי כשיצאתי מהבית. עשרים העמודים הראשונים בה עדיין עוסקים בהוכחת של משפטים מתמטיים, אבל שאר המחברת מלאה בפרטים מהחקירה הראשונה שלי, מבחינות רבות החקירה היחידה האמיתית. אני עובר על ראשי הפרקים שכתבתי ואותו יום במעבדה, ההרצאה שקיבלתי, סופיה, מתעוררים לחיים, לובשים צבע וקול.

חזרתי עם יהודה לירושלים. לא דיברנו בדרך חזרה. היה לי כל-כך הרבה מידע לעכל מהנסיעה הלוך ומהביקור במעבדה שפשוט נרדמתי והתעוררתי רק כשיהודה עצר לי בכניסה לעיר. הוא נפרד ממני לשלום ואיחל לי הצלחה בקריירה החדשה שלי.

"אין לי לשלם לך את הסכומים של הרב, וגם אם היו לי הייתי מעדיף להעסיק עוד חוקר מדעי ולא בלש פרטי חובב, אבל אני חושב שאם אתה מספר לו מה אנחנו עושים, אז רק הוגן שתספר לי מה הוא עושה".

הסכמתי מיד. חיבבת אותו, רציתי את סופיה. אבל בסופו של דבר זה באמת נגע לתחושת ההגינות שלי, איזון מסוים שהאמנתי בו. הגרסה המוסרית, או האסתטית, לחוק השלישי של ניוטון. מאחר ואף אחד מהצדדים לא התעקש שאשמור על סודיות זה היה נראה מתבקש, הגיוני. רק בהמשך למדתי שסוכן כפול גלוי זו אמנם דרך מאוד יעילה ופשוטה להשיג מידע, אבל שתמיד בסוף שני הצדדים יקיאו אותך החוצה. אומרים שהאויב של אויבי הוא חברי, אבל האמת האנושי היא שהחבר של אויבי הוא אויבי. ככה אנחנו.

ברגע שירדתי מרכבו של יהודה קיבלתי הודעה מהרב, מודיע לי שנפגשים מחר בספסל שלו בצהריים. הוא אהב להאמין, ובעיקר שאחרים יאמינו, שההשגחה מלווה את כל מעשיו, ש"צירופי מקרים" אינם קיימים אצלו. ואם בשביל להפעיל את כוחותיו המיסטיים הוא היה צריך לשלוח את אחד מפקודיו לרגל אחרי פקוד אחר לא הייתה לו שום בעיה עם זה. הכל חלק מאותה השגחה.

לא הייתה לי משמרת באותו הערב, אבל לא היה לי כוח לשבת בבית ולהרגיש רע על התרגילים הלא פתורים שהולכים ומצטברים, או על-כך שירח הדבש שלנו בפראג דיי מיצה את כל מה שלי ולפיה היה להגיד אחד לשני, ואפילו את כל הנגיעות שהיו לנו לגעת.

טל בירמנה באותו הערב, בקלילות הפלרטטנית הקבועה. חוץ מהקבועים הכבדים שישבו בכל ערב בו היה להם מספיק כסף בארנק, היו גם לא מעט לקוחות שהיו מגיעים רק לברמן הספציפי שלהם. הם היו מכירים את לוח המשמרות של הפאב יותר טוב מאיתנו, משתדלים לשבת רק בערב הנכון להם, מול הברמן שלהם, שהמזיגה והחיוך והמוזיקה שלו זורמים להם נכון.

שתיתי יציב והבסתי בקלות את המחזרים הקבועים של טל, הסטודנטים מהר-הצופים שהיו אורבים לכל משמרת שלה. שותים מול היופי שלה בתקווה שיום אחד הם ימצאו את עצמם שיכורים מספיק להגיד לה את כל מה שהיא ידעה עליהם ממבט ראשון. לא היה אוכל בפאב, אז ליד האלכוהול הגשנו אשליות בנדיבות.

עזרתי לטל לסגור והלכנו לפאב אחר במרכז העיר, נידח אפילו יותר משלנו, בור מתחת לאדמה. אם בפאבים רגילים שני הגלים הראשיים של הערב מגיעים באחת-עשרה ואחת, הבור היה מגיע לשיאו רק אחרי שלוש, והאנשים שם היו הרבה אחרי כל ההקדמות והחיזורים, רק עם הצמא שהולך וגובר מכוס לכוס. טל הייתה האישה היחידה בפאב, וכל אחד מהגברים שם היה מוכן לסגוד לה אם רק תבקש. טל ידעה שתאבד את מעמדה כאלילה ירושלמית ביום בו תתמסר לאחד ממחזריה הרבים, ולכן דאגה לעולם לא לפדות את ההבטחות שפיזרה ברחבי העיר. אני הייתי מהיחידים שידעו שיש לה אקס נאמן ושבור שמחכה בנהריה, וכל סוף-שבוע שהיא כביכול נוסעת להורים היא בכלל מבלה איתו, פורקת עליו את כל התסכול שעולה לה מעמדה בירושלים.

באותו הערב הסידור הזה של טל עיצבן אותי. הכל עיצבן אותי. שרף לי משהו בבטן והאלכוהול רק ליבה את האש. כעסתי על האישה שלי בבית, הפיה האל-מציאותית והבלתי ניתנת לריצוי, שלמרות היותה בלתי-פתירה הצליחה לשעמם אותי. כעסתי על המעסיקים שלי שהפכו אותי לנער שליחויות מהולל. כעסתי על אליהו, שיכול לשחק בלי להפסיד לעולם. בעיקר כעסתי על עצמי, כעסתי שהפכתי את עצמי לפיון במשחקים של אחרים, לגולם. לא ידעתי אז שלא קיימת אפשרות אחרת, לפחות לא עבורי.

הכעס דרש לשתות עוד, אפשר לי לחרוג מהקיבולת הרגילה שלי, שגם ככה הייתה מוגזמת באותה תקופה. לקחתי את טל איתי, מקווה לראות פעם אחת את אלילת האלכוהול קורסת. לשתות אותה, אם לא למיטה, לפחות מתחת לשולחן. הוצאתי עליה את כל מה שלא יכולתי להוציא על מי שהגיע לו, נקמתי בה בשם כל מעריציה המושלים מרצון שמפרקים את הכסף שלהם והכבד בתקווה לרגע אחד של חסד ממנה.

בשבע בבוקר זרקו אותנו מהפאב. יצאנו משם בהליכה, תומכים ושואפים אחד את האדים הרעילים של השני. גיבורים מפוקפקים יוצאים בגאון מבין הריסות הלילה שעבר. היא הזמינה אותי אליה, לישון אצלה במקום לעשות את המסע הארוך לבית שלי. סירבתי, ברחתי מהניצחון המפוקפק בו זכיתי. ראיתי אותנו לאור היום והבחילה שחשתי שלחה אותי הביתה, למקלחת ולמיטה.

השמש כבר הייתה נמוכה לצד השני כשהתעוררתי. קפצתי מהמיטה, גנבתי את האופניים של השותף וטסתי לגן סאקר. הגעתי באיחור של שעה. הרב לא היה על הספסל. נשמתי לרווחה. למעסיק מותר לאחר לעובד, לא להפך. הרב לייב בצלאל הופיע בדיוק איך שהתיישבתי, שוב משחק את קלף הכל-יודע שלו. הייתי עייף ואדיש מכדי להתרשם. קוסם צריך את אמונו של הקהל בשביל להצליח. דווקא בזכות הספקנות הגורפת שלי יכולתי לראות את המנגנון הארצי מאחורי הטריקים של הרב, לראות את האמת מאחורי העשן והמראות, מאחורי סיפורים על השגחה פרטית וקבלה מעשית.

סיפרתי לו על התאוריה אותה בוחנים עכשיו במעבדה. בעקבות הרמזים שקיבלו מהרב החליט יהודה לקחת ברצינות את בראשית פרק ה', איפה שמתואר איך כל האנשים חיים מעל תשע-מאות שנה – בשושלת שנמשכת עד חנוך, איש הנצח הראשון.

"כן, ואז מגיעים נמרוד ודור הפלגה והאנושות יורדת למאתיים שנה, מאה."

אמרתי לו שזה בדיוק מה שפרופסור יהודה הסביר לי, לדעתו היה מין אחד של בני אדם שבתהליך של ברירה מודעת האריכו את חייהם, בררו מביניהם וזיווגו את הפרטים המבטיחים ביותר, וכך מדור לדור יצרו גזע של מאריכי חיים – עד שהם הצליחו להגיע לחיי נצח עם חנוך, איש הנצח הראשון, ואולי היחידי. מצד שני היו מין אחר של אנשים, מהירים יותר, קצרי חיים יותר, פיזיים יותר. מין שהתרבה ללא מעצורים, ללא ברירה מודעת.

"'גיבור צייד לפני אדוני'."

הרב נמשך לתוך הסיפור, לתוך ההסבר המקראי-מדעי שניסיתי לשחזר מתוך הסבריהם של יהודה וסופיה, מחבר אותו לסיפור המוכר לו. המשכתי לספר לו איך המין החדש, קצר החיים וחסר הסבלנות, התפשט במהירות, כבש את כל האדמות – ובשלב מסיים ירש ואולי אף השמיד את המין השני, המין העתיק והמצומצם שישב במקום אחד, נהנה מחיי נצח ולא טורח לפרות ולרבות.

"'והפיצם אדוני על פני כל הארץ', הכל כתוב. כמובן."

 הרב היה מרוצה מאוד, עד שהמשכתי בסיפור שלי, להסביר איך מה שקרה בין שני מיני האדם העתיקים דומה בדיוק למה שקרה גם בין ההומו ספיאנס לאדם הניאנדרטלי. סיפרתי לו שיהודה והצוות שלו אוספים עכשיו דגימות, מנסים למצוא את קרוביו המתים של אליהו, לבודד את גן אריכות הימים – לשחזר באמצעים מודרניים את מה שעשו פעם בהשבחה מדור לדור. שביעות הרצון של הרב התחלפה בכעס, כעס שהתחיל בעינו הימנית וכבש במהירות גם את השמאלית.

"כל-כך מגושמים, גמלוניים. הכל אצלם חומר. אפס רוח. חושבים שאפשר להרבות בני אדם לחיי נצח כמו שמרבים פרות לייצר חלב. כמו שהופכים זאב לכלב. הם רואים איך הכל כתוב במקור, בכתבי הקודש ועדיין מסרבים להאמין. תפקח את עיניהם והם ישפילו מבט לבוץ."

לא ידעתי מה לעשות אז שתקתי, חיכיתי שהרב ירגיע את עצמו – מה שהוא עשה במהירות, ממלמל לעצמו תפילה כלשהי שלא הבנתי אבל נשמעה לי כמו ה"litany against fear", מתוך הספר חולית.

"עשית עבודה טובה. המדענים שלנו עושים עבודה טובה. אני חייב לבדוק את הפרשנות הזאת שלהם בכתבים. עץ-החיים בהישג ידנו. אפשר לטעום את הפרי, לחלקו לכולם. כולנו משרתים את הגאולה, גם הגולמיים שביננו."

הוא השאיר לי מעטפה נוספת אחרי שבתאטרליות דחף לתוכה מספר שטרות נוספים מתוך ארנקו, קם בהתרגשות והסתלק, ממשיך לדבר על הגאולה.

נשארתי לבד על הספסל, השמש שקעה תוך כדי שיחתנו ונותרו רק אורות אחרונים מהיום שאבד לי. חשבתי על שתי הדמויות האלו, הרב והפרופסור, המקובל והחוקר, המיסטיקן והמדען. שניהם חגים סביב אליהו, כל אחד במסלולו שלו. חידת חייו הנצחיים גדולה משניהם. הם לא יצליחו לצאת מחוץ לקופסת עולמו המצומצמת ולפתור אותה.

החלטתי להפסיק ולחוג מסביב. הבנתי שלא איומיו של הרב הם אלו שמרחיקים אותי מאליהו, אלא פחדיי שלי. פחדים שאי-אפשר להביט בהם או לתת להם שם. אם אני רוצה להבין מה קורה, ובעיקר אם אני רוצה להפסיק להיות פיון פשוט במשחקם של אחרים, אני חייב למצוא את אליהו.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s