אי הילדים המעוותים – פרק שלישי

פרק שלישי – נבואה עתיקת יומין

"אני שומע אותם מתקרבים", אמר העיוור בהנאה מרובה מדי ונפל מהערסל שלו.

האילם לא אמר כלום, אבל שירטט במהירות סימנים על גב ידו של החירש לספר לו מה אמר העיוור.

"אתה אידיוט!", צעק החירש, "שנינו ראינו אותם כבר מזמן."

"אבל אני שמעתי אותם עכשיו!", ענה העיוור תוך כדי התמקמות מחודשת ומחושבת בערסל שלו. זה היה יום שמח והוא לא היה מוכן לתת לאף-אחד, בטח לא לאיזה חירש, לקלקל לו.

החירש המשיך בצעקות. לא משנה כמה פעמים הם דיברו איתו זה לא עזר, ולדעתו של העיוור הוא עשה זאת בכוונה. "הם עומדים ממש מולנו עכשיו, אני רואה אותם מצוין. ליריק הלבנה והילד מהחלום של מג'דרה. הוא גבוה מדי ויש לו עיניים מפחידות. בדיוק כמו בנבואה."

"תגידו משהו! אם לא תגידו כלום הוא ישתלט על כל ההצגה ולא ישאיר לי שום-דבר!", אמר העיוור וכמעט ונפל שוב מהערסל שלו.

"איזו נבואה?", אמרה ליריק בכעס, והתחרטה מיד על-כך שבכלל פתחה את הפה.

"הנבואה עתיקת היומין שהמצאנו הבוקר!", ענה העיוור בשמחה רבה, והמשיך במהירות, לנצל את הזמן עד שהאילם ישלים לחירש את מה שקורה.

"זו נבואה נפלאה ומיוחדת! מג'דרה באה וסיפרה לנו שהיא חלמה שיגיע היום הנבחר מהנבואה, ואנחנו אמרנו לה שאין שום נבואה ושתפסיק לקשקש, והיא אמרה לנו שלא יכול להיות כי היא חלמה שליריק, כלומר את, תביאי את הנבחר ואנחנו ניתן לכם את הנבואה!" הוא אמר באושר ונפל שוב מהערסל, מה שנתן לאילם זמן לעדכן את החירש במה שנאמר.

"אבל בשביל להמשיך אנחנו צריכים את מג'דרה! קראו למג'דרה!", אמר העיוור והחליט שלהיום יותר בטוח להישאר על הרצפה.

"אני ממש כאן לידך", אמרה בלחש הילדה שישבה על מדרגות העץ שהובילו מהגינה בה ישבו שלושת הקופים לבית שלהם. מג'דרה מגדת העתידות הייתה כבר בת אחת-עשרה, אבל כולם חשבו שהיא בת שמונה והיו לה ריסים ארוכים כל-כך שכל מה שראית מהעיניים שלה היה רק רמז של ירוק.

"ידעתי את זה", אמר העיוור בכעס, "רק רציתי לוודא שאת מקשיבה. בכל מקרה עכשיו אני יכול לספר לכם את הנבואה!". הוא השתעל ברוב טקס, מה שלצערו נתן לחירש בדיוק מספיק זמן להתחיל לפניו.

"ואם כן, עכשיו כשכולם כאן, הגיע הזמן לספר את הנבואה. והיה בשנת שמונים ושתיים לציקלופ הזקן ויגיע לאי המעוותים נער עיוור, ותמצא את הנער העיוור הנערה הלבנה, ותחזה את המפגש בין השניים הנערה החולמת. ויתן החכם מכל החכמים, זה אשר אינו שומע אך רואה ומדבר, את הנבואה לשלושת הנערים, הנבואה העתיקה והחשובה ביותר בה מתואר מסעם של השלושה מן העיר מנדאב יחד ללב האי ולראש ההר. ובראש ההר מספרת הנבואה העתיקה שהשלושה יפגשו את הציקלופ והוא ייתן להם נבואה נוספת, עתיקה אפילו יותר." הוא סיים לצעוק והשתתק, מחייך מאוזן לאוזן.

"אני הייתי מספר את זה יותר טוב!", אמר העיוור והחליט מעכשיו לעשות ברוגז, וליתר ביטחון גם אמר "ברוגז!", אבל זה לא הטריד אף-אחד, לא את ליריק, לא את מג'דרה ואפילו לא את אנדה.

"זאת הנבואה שלכם?" אמרה ליריק בזלזול.

"מה פתאום אני צריכה ללכת איתם?" צווחה מג'דרה בכעס, שהיה רגש נדיר בחייה המנומנמים.

"אבל רק הגעתי", אמר אנדה וחשב שאולי אם ככה יראו החיים בקרב המעוותים עדיף היה כבר להישאר עם הבריאים.

שלושתם היו צריכים לחכות עד שהאילם סיים את הלחיצות המסובכות שלו על ידו של החירש.

"אמרנו את דברינו. יש לכם יום להתארגן ומחר תצאו למסע אל הציקלופ."

סיים החירש את דבריו ומיד קם האילם ודחף את שלושת הילדים בחביבות תוקפנית החוצה מהגינה, סגר אחריהם את השער ומזג לשני חבריו תה קר שיירגעו קצת, ובעיקר קיווה שהנבואה שהמציאו מצאה חן בעיני הילדים.

לפרק הרביעי – ובו ליריק מנסה להתחמק.

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “אי הילדים המעוותים – פרק שלישי

  1. פינגבק: אי הילדים המעוותים – פרק שני | אמנות בדידה – pixel art

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s