מעשה בגוזלה

סופיה הייתה גוזלה קטנה מאוד. סופיה הייתה גוזלה כל-כך קטנה שהיא אפילו לא ידעה גוזלה של איזה ציפור היא בכלל. למען האמת סופיה ידעה מעט מאוד, היא ידעה שקר לה והיא ידעה שרעב לה.

ולסופיה, בתור גוזלה קטנה מאוד, היה  רק דבר אחד לעשות כשרעב לה וקר לה – לצווח ולצעוק ולקרוא לאימא. אבל בגלל שסופיה הייתה רק גוזלה כל מה שיצא לה היה  "צוויץ צוויץ, צוויץ צוויץ" חורקני ומעצבן שלא עזר בכלום. ומרוב שהיה לה רעב וקר, ומרוב שהיא קראה לאימא שלה שתחזור כבר עם אוכל וחום, סופיה נפלה לאחור, ועשתה גלגול קטן, ובמקום להיות בפנים, היא מצאה את עצמה בחוץ. וככה סופיה נפלה מהקן וזכתה שיספרו עליה סיפור.

סופיה, שכמסופר לא ידעה יותר די, לא ידעה גם שליפול מהקן זה דבר מאוד מסוכן, ולכן גם לא העריכה את מזלה הטוב על-כך שמרוב שהיה קר היה גם שלג, וכשיש שלג גוזלים יכולים ליפול מקנים בלי שהסיפור יגמר כבר שם.

אבל מבחינת סופיה בתוך השלג המצב נהייה רק גרוע יותר, כי עדיין לא היה מה לאכול אבל היה הרבה הרבה יותר קר. אז היא עשתה את הדבר היחיד שאפשר לעשות כשרעב לה וקר לה מאד – לצווח את ה"צוויץ צוויץ" המעצבן שלה.

וזה דווקא יצא לה טוב. פרה חביבה שבדיוק עברה באזור שמעה את הציוץ, והפרה החביבה הבינה שהיא חייבת לעזור לגוזלה המסכנה, אז היא עשתה את הדבר השני שפרות יודעות לעשות חוץ מלאכול.

ובאמת לסופיה היה חם, והיה נעים, ואם נכנס לפרטים הקטנים והמגעילים אז לפרה היו גם תולעים בבטן ככה שהיה לסופיה מה לאכול, ובעצם הכל היה מושלם. חם ונעים וטעים… אבל מסריח. וככל שסופיה נרגע מהרעב, ונרגעה מהקור, והצרות הגדולות שלה נפתרו והתפוגגו ונשכחו, נשאר רק הריח הרע.

וסופיה התחילה שוב לצעוק ולצווח ולקרוא לאמא שלה, כלומר שוב היא חרקה את ה"צוויץ צוויץ" שלה, ובגלל שעכשיו היה לה חם והיה לה אוכל בבטן, אז ה"צוויץ צוויץ" שלה היה הרבה יותר חזק ואפילו עוד יותר מעצבן.

והיא באמת המשיכה עוד ועוד, עד ששועל שעבר באזור שמע אותה. השועל, שגם לו היה רעב וקר, חשב שהרעש הזה נשמע לו כמו אוכל וכדאי לברר, והוא זקף את אוזניו והלך בעקבות רעשי הציוץ עד שבאמת מצא גוזלה קטנה בתוך ערמה של קקי. השועל חשב לעצמו שזה באמת קצת מסריח, אבל מצד שני שהוא באמת מאוד רעב. ולשמחתה הרבה של סופיה השועל שלף אותה מהקקי, ואפילו גלגל אותה קצת בשלג וניקה אותה. והיא שמחה מאוד שלא מסריח לה יותר, ועמדה כבר לצייץ מרוב אושר, אבל לא הספיקה.

וזה היה הסוף של סופיה, וגם סוף הסיפור.

ועכשיו מגיע הרגע בו אתם מגלים שהסיפור שקראתם ממש עכשיו הוא לא סתם סיפור קטן ונחמד על גוזלה, אלא המשל הכי מוצלח שנכתב. ואתם בטח שואלים עכשיו – מה הופך אותו למשל הכי מוצלח שנכתב? והתשובה היא – כי כמה שהסיפור הזה קצר ונחמד, יש לו שלושה נמשלים גדולים וחכמים.

הנמשל הראשון אומר: לא כל מי שמכניס אותך לקקי הוא דווקא אויב שלך.

הנמשל השני, שאמור להיות ברור אחרי הראשון, אומר: לא כל מי שמוציא אותך מהקקי הוא דווקא חבר שלך.

והנמשל השלישי, והחשוב ביותר, אומר בפשטות: אם חם לך וטוב לך תסתום את הפה.

את הסיפור שמעתי בהיותי בן שבע, ממדריך בשם עמרם בבית-ספר שדה חרמון. ויש גרסה אחרת לסיפור, שמספרת שהגוזלה לא צייצה בתוך הקקי בגלל הריח הרע, אלא בגלל שהיה לה כל-כך חם ונעים וטעים – היא צייצה בשביל להשוויץ. גם במקרה הזה הסוף שלה היה אותו הסוף והנמשלים נשארים נכונים באותה מידה, רק שהנמשל השלישי מקבל משמעות שונה, אך נכונה לא פחות (כך שלא רק שלמשל קטן זה שלושה נמשלים, אלא גם שניתן להתאים את השלישי שבהם לנמסר, אם נוטה הוא יותר לשחצנות, או לבכיינות).

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “מעשה בגוזלה

  1. פינגבק: כך שמעתי – כולנו אותה העוגייה | אמנות בדידה – pixel art

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s