אי הילדים המעוותים – פרק שישי

פרק שישי – משהו מספר את תולדות האי

"היה אי. האי נמצא במקום שלא נמצא, אבל האי נמצא בו. המון ילדים לא רצויים נזרקים לים. הילדים קוראים לעצמם מעוותים. לאי הם קוראים אי הילדים המעוותים. אבל האמת היא משהו אחר. האמת היא שהם ילדים לא רצויים והאי הוא מקום למי שלא רוצים אותו בשום מקום אחר ולמשהו. אי הלא רצויים ומשהו. אבל אנשים תמיד אומרים לא נכון. אז האי הוא אי הילדים המעוותים.

והילד הראשון שהגיע לאי, או לפחות הילד הראשון שדיבר עם משהו היה הציקלופ, או לפחות ככה הוא אמר למשהו. הילד הראשון אמר למשהו שהוא הציקלופ. ואז הילד הפך לציקלופ. ואז הציקלופ אמר למשהו שהוא משהו. ואז משהו נותר משהו."

"הייתה לו עין אחת?" אנדה שאל.

"מה פתאום! עין אחת! היו לו שתי עיניים כמו לכולם, רק שאחת הייתה בצבע כמו הים והשנייה הייתה בצבע כמו השמש – אבל אנדה אפילו לא יודע שלשמש ולים יש צבעים שונים."

"אני יודע שהם מרגישים אחרת אבל."

"אתה רוצה שמשהו משהו יספר את הסיפור, או מה? הציקלופ, שאולי הוא שני ציקלופים בגוף אחד, החליט שהאי יהיה מקום לילדים כמוהו. הציקלופ אמר את זה למשהו ואז התחילו להגיע עוד ילדים. הציקלופ אמר שהם יבואו והם באו. והציקלופ היה גדול יותר וחזק יותר, הרבה יותר. ובגלל שהוא גם היה ראשון אז בכלל כולם סמכו עליו שיחליט הכל. אבל הציקלופ לא רצה לשלוט בילדים, הוא רצה להיות חבר שלהם. זה היה החלום שלו, שהילדים יפסיקו להיות לא רצויים, יפסיקו להיות מעוותים. הוא ומשהו וכולם. שיהיו ביחד ובסדר. שווים. הציקלופ אמר גם את זה למשהו, אבל דווקא זה לא קרה. הציקלופ הבין שאי-אפשר. תמיד אנשים רואים אחד את השני אחרת. אז הציקלופ בחר ילד עיוור אחד, וילד חירש אחד, וילד אילם אחד – ואמר שהם המנהיגים."

"שלושת הקופים."

"משהו! שלושת הקופים. והקופים עשו קוד והנהיגו את הילדים, לא הכי טוב ולא הכי רע. משהו. החירש ראה, העיוור שמע, והאילם, בזכות זה שהוא לא דיבר, אז הוא חשב. והציקלופ האמין שעכשיו כל הילדים הלא רצויים, והוא גם, ימצאו מקום ויהיו רצויים. זה עבד, אבל רק בערך. לא משהו בכלל!"

"מה קרה?"

"הוא עדיין היה הציקלופ, ועדיין היה יותר גדול, ועם עין אחת שמש ועין אחת ים, וכולם ידעו שהוא הכי חכם ומה שהוא אומר קורה. וזה שהוא לא רצה להיות מנהיג רק הפך אותו עוד יותר לציקלופ. גם להיות יותר טוב וגם לא לרצות להיות יותר טוב זה בכלל משהו משהו. ובגלל שהוא לא הצליח להיות אחד מכולם, אלא רק אחד, הוא כל הזמן ישב בתצפית ואסף ילדים מהים. עד שיום אחד נשטפה לאי הילדה הלבנה."

"ליריק!"

"ליריק זה שם. משהו. הילדה הלבנה זה לא שם, זה מה שהיא. משהי! הילדה הלבנה הייתה הילדה הכי צעירה שאי-פעם הגיעה לאי. אף ילד קטן ככה שרד את השחייה לאי. אפילו לא קרוב. אולי בגלל שהכל אצלה עבד. ואולי בגלל שהיא הייתה כל-כך לבנה והציקלופ ראה אותה מרחוק והציל אותה. ואולי בכלל משהו אחר. משהו. אולי נס. ואיך שהביא את הילדה הלבנה לחוף הציקלופ אמר שהצקילופ חייב ללכת לשבת על ההר, ושהכל יהיה בסדר. והוא אמר שאסור לבוא אחריו עד שיגיע הזמן לבוא אחריו, ואפילו למשהו היה אסור ללוות אותו. ובאמת הציקלופ הלך וטיפס על ההר ולא חזר. וזהו, זה כל הסיפור."

"כמעט."

"כמעט? חסר לך משהו?"

"רק דבר אחד – מה אתה?"

"משהו! ועכשיו אם אנדה לא רוצה משהו ממשהו משהו הולך לישון וגם לאנדה כדאי. מחר יוצאים למסע!"

לפרק השביעי – ובו יוצאים למסע

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “אי הילדים המעוותים – פרק שישי

  1. פינגבק: אי הילדים המעוותים – פרק חמישי | אמנות בדידה – pixel art

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s