נשימת

המון יומרה הייתה שם לפני הנפילה. התאמצנו מדי. בשביל לעשות את כל מה שעשינו בהתחלה באמת היה צריך יומרה, אבל אחרי שהכל כבר התחיל לרוץ היינו צריכים לדעת גם לשחרר. יומרה תמיד הופכת ליומרנות בסוף. להמשיך לקרוא

מעשה בשלושה נזירים

 

מסופר על מאסטר זקן ששלח שלושה נזירים שגדלו במנזרו לחפש אחר האמת.

נזיר אחד שלח המורה למדבר. הנזיר עשה כמצוותו והלך במדבר שבעה ימים. בשובו שאל המורה: ומה מצאת? ענה הנזיר בגרון ניחר: את הצמא מצאתי. האמת היא צמא. להמשיך לקרוא

אי הילדים המעוותים – פרק שניים-עשר

 

פרק שניים-עשר – מה עושים עם העורבנים

"הם הגיעו לפני שנתיים. עד אז היינו משתמשים במערות רק בחורף ושאר הזמן היינו מותחים את הערסלים שלנו ביער או בשדות. אנחנו לא יודעים מאיפה הם הגיעו, בהתחלה היו רק כמה עשרות. דווקא זה היה דבר טוב – הם היו תופסים את הציפורים הקטנות והעכברים שהיו פוגעים בשדות. העורבנים התרבו והחיות הקטנות אזלו והם התחילו לתקוף אותנו. חלק רצו לברוח, אבל היינו חייבים לשמור על הנפט בשביל הציקלופ, והאמנו שבסופו של דבר העורבנים יאלצו להמשיך הלאה לחפש טרף חדש. התבצרנו במערות וחיכינו." להמשיך לקרוא

אי הילדים המעוותים – פרק אחד-עשר

פרק אחד-עשר – קרוסין

אלף דוב נשאר במערת הכניסה הגדולה. לא הייתה ברירה – המערות התאימו בגודלן לנערים, לא לדוב הכי גדול שאי-פעם היה או יהיה.

נערה ונערה, שניהם גבוהים ובריאים וגאים, בעלי שער שחור וחלק ועיניים שחורות ובוהקות הובילו את החבורה דרך אינספור מסדרונות מתפצלים, מתוכם יצאו פתחים לכל מיני חדרים ודירות. היה נדמה שמאות ואלפי ילדים חיים בתוך העיר שמתחת לאדמה – ומה שהיה יותר מוזר היה שכולם היו בריאים לחלוטין, רק קצת חיוורים. להמשיך לקרוא

אי הילדים המעוותים – פרק עשירי

פרק עשירי – העורבנים

החבורה התקדמה בקצב איטי. ליריק ניסתה לדחוק באלף דוב להזדרז אבל הוא התלונן שהוא פצוע וחלש ואם היא רוצה שהוא יתקדם מהר יותר שתשיג לו משהו לאכול, עדיף חי. ליריק הבינה שזה לא ילך אחרת ונכנסה למעבה היער לצוד, אבל חזרה בידיים ריקות ומפוחדת, לא שהיא נתנה לכך סימן כלשהו. היה נדמה כאילו היער התרוקן לחלוטין מכל חי, ואפילו עקבות או סימנים אחרים לא נראו. ליריק ציפתה דווקא שככל שיתרחקו מהאזור המיושב כמות החיות תגדל. להמשיך לקרוא

תחשוב לפני שאתה חושב

"תחשוב קצת לפני שאתה חושב", זה כל מה שהיה לו להגיד לי. בן אדם עוזב את כל החיים שלו ויוצא למסע רוחני, נוסע ברחבי העולם ומבזבז את כל החסכונות שלו, בסופו של דבר מוצא את עצמו במנזר זן בקומה השבעים ושתיים של גורד-שחקים בטוקיו, וזה מה שהוא מקבל. שאלה אחת להציג לגורו הגדול. שאלה אחת. שאלתי למה אני לא מוצא את האושר. "תחשוב קצת לפני שאתה חושב". להמשיך לקרוא

אי הילדים המעוותים – פרק תשיעי

 פרק תשיעי – סיפורו של אלף דוב

אנדה שטף את רוב הדם מפרוותו של הדוב. כולם חוץ ממנו נגעלו מהדם הרב, וכנראה גם חששו להכאיב לדוב הענק והעצבני, אבל אנדה שמח על ההזדמנות לגעת בפרווה הגסה והארוכה, לחוש את השרירים הגדולים זזים ורועדים. עד אותו הרגע היצור הכי גדול שאנדה חש תחת ידיו היה עכברוש שאחיו הבכור תפס ומכר לו כחיית מחמד. אפילו הדם החם והדביק שכיסה את ידיו היה לו חוויה חדשה. אנדה תמיד חשב שגועל או פחד הם רגשות של בריאים, שרק מפריעים לך ללמוד ולחוות, ולכן לא טרח לאמץ אותם לעצמו. להמשיך לקרוא