ההיפופוטם האחרון בעולם

ההיפופוטם האחרון בעולם חי לו בבריכה בגן-החיות של סיאטל. הוא היה לבקן וזקן וקראו לו מון. מון לא ידע שקוראים לו ככה בגלל שהוא שמן ולבן. הקשר בין מראהו החיצוני לצורת הירח מעולם לא עלה על דעתו, כנראה בגלל שמון לא ידע איך הוא נראה – למרות שיצא לו לתפוס את השתקפותו במי הבריכה הצלולים פה ושם. הוא פשוט חשב שזה דג גדול שמסתכל עליו מלמטה, בפעמים המעטות שהוא טרח לחשוב על זה. מון לא אהב לחשוב, והיו הרבה דברים שהוא לא ידע – כולל זה שהוא ההיפופוטם האחרון בעולם. להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

אי הילדים המעוותים – פרק חמישה-עשר

פרק חמישה-עשר – הגירה

אסור להירגע, אפילו לרגע. זה הלקח הברור מההעלמות של אנדה וליריק חוזרת עליו שוב ושוב בעודה מחפשת מחדש את נתיב העקבות שאיבדה מרוב פזיזות. רגע שאתה מוריד את ההגנות ישר החיים יחפשו מאיפה להכניס לך. ככה זה כשאתה ילד מעוות. שלווה היא רק סימן שהסכנה אורבת בקרבת מקום, מתכוננת לזנק עליך מאחור. להמשיך לקרוא

אי הילדים המעוותים – פרק ארבעה עשר

פרק ארבעה-עשר – מפולת

מג'דרה הייתה בטוחה שהעניין הסתיים והשלום הושג. היא החזירה לאנדה את החושן וסיפרה לו על ההסכם שהשיגה עם העורבנים והלכה להתכרבל בפינה, לשינה בה זכתה ביושר. רק שהצעקות החלו עוד לפני שהספיקה להניח את ראשה ולהרפות את עצימת עיניה. מג'דרה החליטה שאנדה וליריק יטפלו בזה בכוחות עצמם והשתמשה במוך שהצטבר בכיסי שמלתה כאטמי אוזניים. להמשיך לקרוא

אי הילדים המעוותים – פרק שלושה-עשר

פרק שלושה-עשר – הסכם שלום

מג'דרה לא האמינה על עצמה, אבל בתור מישהי שכל החיים חיפשה את העתיד היה נראה מטופש דווקא עכשיו לברוח ממנו. לרוב היא הייתה רואה רק תמונות, רגעים, כמו זיכרונות שבורים של דברים שעוד לא קרו. רק אחרי שנים של אימונים והתעלמות מההווה היא הצליחה להשיג מדי פעם ראייה רציפה של העתיד, לראות את שם ואז כמו שאנשים אחרים רואים את הכאן ועכשיו – אבל גם ראייה זו הייתה מקוטעת, פגומה, קצרת טווח. להמשיך לקרוא