אין הרבה (שומר – רושם ראשון)

***

שעה שלישית לתוך המשמרת. אין שום סיבה לציין שזו השעה השלישית. באותה מידה זו הייתה יכולה להיות השעה הראשונה, הרביעית או האחרונה. כל השעות דומות אחת לשנייה. כמו המפטי לדמפטי. כמו מראה מול מראה. זה uncanny. אין לזה מילה בעברית, אבל האיש מהסביח אמר לי פעם שבאידיש זה טשודנע.

כל שעה זהה, כל דקה זהה, אפילו השניות דומות אחת לשנייה, בעיקר השניות. פרט אולי להשתנות האור בחלון. והרעב בבטן.

המבדיל בין אור לחושך. בין שבע ורעב.

אני יכול לדעת מה השעה ביום לפי הקיבה שלי. אבל יותר קל להסתכל בשעון.

השנים לעומת זאת נבדלות אחת מהשנייה. כל שנה אני מחליף מספר במשקפים. האנשים שחולפים מול העמדה הופכים מטושטשים יותר ויותר, עד שאני הולך לדוקטור וייס ומחליף עדשות וכולם חדים שוב מההתחלה.

לפעמים מישהו עוצר ליד העמדה ושואל לשלומי. אני תמיד עונה Nothing much.

***

אני חושב שאני נומך גם. משנה לשנה מתכווץ. כמו אליס רק בלי עוגיות ופטריות ושיקויים. פשוט החיים. כמה שנים גדלתי וגדלתי, ועכשיו אני מתכווץ ומתכווץ. אולי זה ככה באמת, כמו בסיפור, שצריך לקטון בשביל להיכנס דרך הדלת שמובילה לגן היפה.

אז זה מה שאני עושה. מתכווץ עד שאתאים לעבור בדלת.

***

הם תמיד נראים אותו דבר. זה משהו שאני לא יכול להסביר. כל שנה מסיים מחזור, כל שנה מתחיל מחזור חדש, ועדיין הם נראים אותו דבר. עוברים בלי להעיף מבט, חוץ מהמנומסים שדווקא כן. מעיפים מבט, אומרים שלום, ושואלים לשמי, ושואלים לשלומי.

Nothing much.

תמיד אותם אנשים, הפרצופים אולי שונים קצת אבל הם תמיד אותם אנשים.

***

רק פעם אחת היה כאן טיפוס מוזר. הוא היה מאוד שמן, ממש ממש שמן. כמו כדור. והראש שלו היה קירח ועגול גם כן. והשפתיים שלו היו עבות וקצרות ככה שגם הפה שלו היה עיגול. רק תדמיינו את זה, עיגול בתוך עיגול על עיגול. הוא לא היה מאלו ששואלים לשלומי. הוא לא נשאר עד הסוף. נראה לי רק שנה אחת למד. בטח העיפו אותו.

והייתה גם הגמדה. היא דווקא כן נשארה עד הסוף. וגם הייתה מאוד נחמדה. היא הייתה יותר נמוכה מהדלפק ובכלל לא הייתי רואה אותה נכנסת, אבל בכל-זאת היא תמיד שאלה לשלומי. הייתי חייב להישען קדימה בשביל לראות אותה ולענות.

***

הם הורידו לי בתנאים לא מזמן. לא היה לי יותר מדי מה לעשות. אני מניח שזה גם לא משנה יותר מדי. יש לי מספיק. סתם מצחיק כזה. כמו ההתכווצות הזאת. אתה חושב שככל שהזמן יעבור תרוויח יותר, תדע יותר. במקום זה הפוך. הכל הולך ופוחת.

זה נראה קשה כשזה כתוב ככה "הכל הולך ופוחת" אבל באמת שזה לא. אתה בקושי מרגיש את זה רוב הזמן. בעצם שום דבר לא משתנה.

***

זה כמו המראות האלו. ככל שהבבואה יותר רחוקה היא קטנה יותר, יותר קשה להבחין בה, אבל היא שם. אינסוף השתקפויות, הולך וקטנות, הולכות ונעלמות, אבל אתה שמתבונן מהאמצע. אתה אותו הדבר. לא פחות. לא יותר.

***

לרושם השני – עבר מפואר

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “אין הרבה (שומר – רושם ראשון)

  1. פינגבק: עבר מפואר (שומר – מונולוג שני) | אמנות בדידה – pixel art

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s