על כתיבה \ ריימונד קארבר

 

בשלהי 1960 מצאתי שיש לי בעיה להתרכז בנרטיב בדיוני ארוך. למשך תקופה נתקלתי בקשיים בניסיונות לקרוא אותו כמו גם במאמצים לכתוב אותו. הקשב שלי אזל ממני; לא הייתה בי עוד את הסבלנות לכתוב נובלות. זה סיפור מורכב, טרחני מדי מכדי לדון בו כאן. אבל אני יודע שיש לזה קשר לכך שאני כותב שירים וסיפורים קצרים. כנס וצא. אל תתמהמה. תמשיך הלאה. אפשר שאיבדתי כל שאיפה גדולה באותו הזמן, סוף שנות העשרים שלי. אם זה מה שעשיתי אני חושב שטוב שזה קרה. שאיפה וקצת מזל הם דברים טובים שיהיו לצידו של כותב. יותר מדי שאפתנות ומזל רע, או שום מזל בכלל, יכולים להרוג. חייב להיות כישרון. להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

אישה (שומר – רושם רביעי)

***

התחלתי לצאת עם אישה אחת. מוזר שככה אומרים. אם כבר התחלתי להיכנס איתה. במקום לצאת לבד אני יושב איתה בבית ביחד. היא אישה מבוגרת. זה לא מפריע לי. גם אני איש לא צעיר. גם לא מפריע שהיא לא יפה במיוחד, או שאין לנו על מה לדבר. יש לה חן בתנועה ועומק בעין. החן והעומק האלו מספיקים לי. לא צריך הרבה.

הבעיה היא בריח. להמשיך לקרוא

מה לעשות (שומר – רושם שלישי)

***

אדם שהכרתי מת השבוע. לא באמת הכרתי אותו. שכן. חי בית ממול. אישה, שלושה ילדים קטנים. ממודעות האבל למדתי גם שהיו שני אחים, ששני ההורים עוד בחיים.

הוא היה אומר שלום בלי להגיד, רק עם החיוך, ראש מורכן קצת. הוא היה יוצא כל בוקר וערב עם הכלבה שלו לטיול. כלבה שמנה ובהירה וידידותית. רק הוא טייל עם הכלבה. כנראה שאשתו לא אהבה אותה.

להמשיך לקרוא

עבר מפואר (שומר – רושם שני)

***

לא תמיד הייתי שומר כאן, למרות שאפשר לחשוב ככה. פעם הייתי עגורן. זו עבודה טובה מאוד. קודם כל הפרנסה מצוינת. חוץ מהקבלנים אתה מרוויח הכי הרבה, למרות שאתה רק פועל, ועוד זה שמתאמץ הכי פחות.

להיות עגורן זה הרבה אחריות, לכן משלמים הרבה. עגורן יכול ברגע אחד להרוס ציוד ששווה הון, או לגרום נזק שיעכב את העבודה בשבועות, או אפילו להרוג מישהו לא עלינו.

וזה גם מאוד בודד. להמשיך לקרוא