עבר מפואר (שומר – רושם שני)

***

לא תמיד הייתי שומר כאן, למרות שאפשר לחשוב ככה. פעם הייתי עגורן. זו עבודה טובה מאוד. קודם כל הפרנסה מצוינת. חוץ מהקבלנים אתה מרוויח הכי הרבה, למרות שאתה רק פועל, ועוד זה שמתאמץ הכי פחות.

להיות עגורן זה הרבה אחריות, לכן משלמים הרבה. עגורן יכול ברגע אחד להרוס ציוד ששווה הון, או לגרום נזק שיעכב את העבודה בשבועות, או אפילו להרוג מישהו לא עלינו.

וזה גם מאוד בודד.

***

כל בוקר הייתי מגיע לאתר הבנייה, שותה קפה עם הפועלים הערבים והסינים ומנהל העבודה המזרחי. מחליף לבגדי עבודה ועולה למעלה לתשע שעות. תשע שעות לבד בקבינה, מעל כולם. מדברים איתך רק דרך מכשיר הקשר – אומרים לך להגיע לקיר הצפוני, למערבי, להרים להוריד, לפרוק בלות חצץ וחול מהמשאית.

כשהפועלים היו אוכלים צהריים ביחד למטה הייתי פותח את הסנדוויץ' והתרמוס שלי למעלה, מעביר חצי שעה בשקט. זו הייתה חצי השעה הכי טובה ביום. גבוה מעל כולם, אוויר, נוף, אופק. כל הדברים שאין לי עכשיו, פה מאחורי הדלפק. רק השקט אותו השקט, ואותו הסנדוויץ' ואותו התרמוס.

***

בקיץ הייתי יושב ערום שם למעלה. בחורף הייתי מחזיק בקבינה שמיכות. ממלכה קטנה לבן-אדם אחד.

***

הייתי מודיע להם כשבחורה יפה הייתה עוברת באזור. לא כל הפרויקטים היו באזורים שעוברים בהן בחורות יפות, אבל דווקא כשזה היה נדיר זה היה שווה יותר. הייתי מדווח להם בקשר שיש עניין במזרח וכולם היו עוצרים את העבודה ומסתכלים. מה עוד היה להם. כל היום על הפיגומים בבטון ובזיעה ובכיעור אחד של השני.

אבל לא בשביל זה הייתה לי משקפת למעלה.

***

ק

קודם כל היא הייתה שם בשביל הבטיחות. לבדוק שהם חיברו את הרצועות כמו שצריך, שהוו סגור. אם הפועלים היו מעמיסים בצד השני של המבנה, במקום שלא יכולתי לראות, הייתי בטוח שיקרה אסון. ככה זה בני-אדם, רוצים להאמין שאנחנו שולטים במשהו.

***

אבל המשקפת הייתה בעיקר בשביל לחפש סיפורים. כל זמן בו לא היה צריך להוריד או להרים שום דבר הייתי משתמש בה בשביל להביט. אם היו ציפורים הייתי עוקב אחריהן, אבל לרוב הסתפקתי בנעשה בחלונות. היה פרויקט אחד שכל צהריים ראיתי אישה אחת מבשלת. פעם צפיתי עם זקן אחד טלוויזיה. היה משרד אחד עם אישה מאוד יפה שישבה עם הפנים אלי ופעם אחת לא הרימה מבט. במשך חורף שלם ראיתי תינוק ישן על שטיח צבעוני באמצע הסלון.

האוהב עלי ביותר היה חלון שדרכו ראיתי ראי. כזה ראי בגודל של בן-אדם. כל בוקר הייתה מופיע בראי שבחלון אישה ומודדת את עצמה בתוכו. מחליפה בגד, מרימה את השיער. בוחנת את עצמה מימין ומשמאל. אותן תנועות בדיוק כל בוקר, טקס כזה שלה ושל הראי. ושלי.

***

אתם בטח מנחשים שקרה אסון. זה לא ניחוש קשה – אתם כבר יודע שאני כאן ולא שם. רק לחבר את הנקודות. חוץ מזה שתמיד קורה אסון. הייתה אזהרה במכשירים שיש בעיה עם הכבל. הודעתי למנהל העבודה שצריך להפסיק הכל עד שאני אחליף אותו. הוא התעקש שנסיים, שאם אני יורד עכשיו כל הפועלים ישבו ויתבטלו וכל הבטון ילך לפח. לא התעקשתי, לא ידעתי להתעקש. גם היום אני לא יודע.

הם העמיסו אבני שיש מרובעות. אני זוכר את זה. למרות שביקשתי והזהרתי הם העמיסו יותר מדי. המכשירים צפצפו והכבל נקרע וכל המשטח נפל לבחור ההוא על הראש. קראו לו מאליק. היה בחור צעיר, ערס כזה. כשהייתי מדווח להם על בחורות הוא היה הראשון שרץ, וגם היה צועק להן דברים. מאליק המוז'יק. מזל שלא היו לו ילדים עדיין.

***

הוא מת ואותי העיפו. מאז אני כאן, מאחורי הדלפק. אותה בדידות רק בלי הנוף ובלי חלונות. אותן ארוחות צהרים לבד. אבל אפשר גם להיות חיובי ולהודות שעוברות כאן הרבה יותר בחורות יפות, ויותר צעירות, ואפילו לא צריך משקפת בשביל לראות אותן.

ולא קר מדי בחורף ולא חם מדי בקיץ.

***

לרושם  הראשון – אין הרבה                                          לרושם השלישי – מה לעשות

***

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “עבר מפואר (שומר – רושם שני)

  1. פינגבק: אין הרבה (שומר – מונולוג ראשון) | אמנות בדידה – pixel art

  2. פינגבק: לזכרו (שומר – רושם שלישי) | אמנות בדידה – pixel art

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s