שידעו (שומר – רושם חמישי)

***

 זה לא נורא להיות שקוף. רוב האנשים שקופים זה לזה. אתה יכול לחלוף על פניו של אדם כל בוקר ולא לראות אותו. אתה יכול שהוא ירוקן לך את הפח מתחת לרגליים ולא תדע אפילו איך הוא נראה.

***

אני לא יודע איך קוראים לבחורה החדשה שמנקה את הבניין הזה, היא מעולם לא אמרה לי שלום, ואני לא יזמתי איתה שיחה. הבאתי לה פרחים ליום האישה , והיא אמרה לי תודה קצת מבוהלת. לא נראה לי היא ידעה שזה יום האישה, שמגיע לה פרחים.

***

אני נזכר בציטוט מתוך סימנון: מחריד לחשוב שכולנו בני אדם, כתפי כולנו שחוחות פחות או יותר תחת שמים זרים, ושאנו מונעים את עצמנו מלעשות אף מאמץ קל שבקלים כדי להבין אלה את אלה.

***

אבל גם האנשים שאנחנו רואים, הלא-שקופים, מה אנחנו בעצם יודעים עליהם? מה אני יודע על אותם סטונדטים פה שכן שואלים לשלומי, שמתעניינים, שאני לפעמים שואל אותם חזרה את אותן שאלות? ומה הם יודעים עלי? האם יש משהו ממני שנשאר בהם, או שהכל מתפוגג ברגע ששיחתנו הקצרה תמה?

***

מפתה להגיד שאדם הוא כמו דמות מרוחקת, וככל שאנחנו מכירים אותו יותר, חולקים איתו זמן ומקום וחוויות, הוא מתקרב. מנקודה מטושטשת באופק, חסרת אפיון וייחוד, הוא מתמלא בפרטים, הופך דמות נפרדת, שונה, מיוחדת. ואולי אם אתה מכיר אדם מספיק שנים אתה באמת מכיר אותו, על כל מה שהופך אותו להוא.

זה יפה, אבל זה לא נכון.

***

אפשר להכיר אדם כמעט מייד. להסתכל לו בעיניים ולדעת את כל מה שיש לדעת, לדעת מי הוא. מה הצבע המיוחד שלו, הצליל. הפרטים שמגיעים אחר-כך הם רק סיפור. הסבר, פרשנות, תרגום.

וברוב המקרים הסיפורים רק מרחיקים אותנו מהאמת, לא מקרבים אותנו אליה.

***

אבל הסיפור של האדם זה מה שנשאר איתנו. לא אותו רושם ראשוני אמיתי.

ואנחנו צמאים שיכירו אותנו, שישימו לב לקיום שלנו. שישמעו את הסיפורים שלנו.

***

לכן אני כותב?

שידעו עלי, על החיים שלי? לגרום לאנשים לראות דרך העיניים שלי, להבין את הקיום שלי?

זה לא מרגיש מספיק, וגם לא מעניין במיוחד.

***

אולי זה אפילו עצוב. להוסיף סיפורים לעולם, להעמיס עוד מילים על המציאות, לקבור אותה תחתיהן.

***

ואולי זה בכלל מפחיד. שים אדם על במה, שים את החיים שלו מול מבטי הזולת והוא יתחיל להסמיק, להתכווץ. הלב שלו ידפוק, זיעה קרה תשטוף אותו. האימה מהחושך לעומת הפחד מאור הזרקורים. פחד מוות. פחד חיים.

***

אני נזכר בעוד ציטוט מסימנון: יש שאדם מתהלך בביתו ועושה מה שהוא רגיל לעשות, מעשים של יום-ים, ופינו רגועות מפני שהוא לבדו, ופתאום הוא מרים את עיניו ומתברר לו שהווילונות לא סגורים ואנשים צופים בו מבחוץ.

***

לרושם הרביעי – אישה                                                      לרושם השישי – יפה

***

מודעות פרסומת

4 מחשבות על “שידעו (שומר – רושם חמישי)

  1. פינגבק: אישה (שומר – רושם רביעי) | אמנות בדידה – pixel art

  2. איכשהו הפוסט הזה מזכיר לי משהו שקרה לי בעבודה. הצוות שלנו זכה באיזה פרס הצטיינות. לכאורה, עניין משמח, אבל אז התברר שזה מחייב את כל אנשי הצוות לעלות על הבמה, מול כ-2000 עובדי החברה, ולהמתין על הבמה בזמן שיתארו את הפרויקט שזיכה אותנו בפרס. עמדתי עם כל אנשי הצוות שלי בלובי שבו נערך הטקס, וכשנקראנו לעלות לבמה, "נעלמתי". חשבתי שאני היחידה בצוות שבשבילה העמידה על הבמה היא עונש, ולכן זה לא נקרא ממש "להבריז". אבל כשבחבר'ה ירדו מהבמה ומישהי שאלה למה לא עליתי, אמרתי לה "זה יותר עונש מפרס", והיא אמרה: "אבל כולם חושבים ככה…".

  3. פינגבק: יפה (שומר – רושם שישי) | אמנות בדידה – pixel art

  4. פינגבק: מה לעשות (שומר – רושם שלישי) | אמנות בדידה – pixel art

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s