ספק (שומר – רושם תשיעי)

מדהים שאפשר לשנות הכל וששום דבר לא ישתנה. אתה עושה זינוק, עוצם עיניים וקופץ, ומגלה שבצד השני הכל אותו דבר. לפני המעבר לדירה של עלמה הייתי השומר, ואצל עלמה אני השומר. אפשר להגיד שיפה הביאה יותר שינוי לחיים שלי מהסיפור הזה עם עלמה. הייתי צריך לדעת, אבל כנראה שהעדפתי להאמין.

אני קם בבוקר ומטייל עם יפה, שותה את הקפה שלי. מחכה. עלמה מתארגנת ונוהגת אותנו ברכב שלה לבניין. אני עובד, היא לומדת. בערב אנחנו נוסעים חזרה. היא כמעט תמיד ממשיכה הלאה, אני מטייל שוב עם יפה, לפעמים נפגש עם האישה, לפעמים נשאר לקרוא. הכל בדיוק כמו קודם.

***

אם קיוויתי שיהיה מעניין יותר בעקבות המקרה של עלמה, התבדתי במהרה. הבחור הזה שעלמה כל-כך פחדה ממנו לא הופיע מאז שעברתי לגור איתה. החדר הפנוי שעלמה פינתה בשבילי בדירה שלה זהה כמעט לחלוטין לחדר השינה שלי. אותו חלון שפונה לבניין הצמוד, אותו גרגור יונים מעצבן, אותו ריח של סיד מתפורר.

עלמה עצמה התגלתה כטיפוס משמים למדי, או לפחות היא לא טרחה לנסות ולעניין אותי מאז שהסכמתי לבוא ולגור איתה. ארון הספרים שלה לא חידש לי כלום, טלוויזיה אין לה. אוכל היא לא מחזיקה בבית, ויכול להיות, אם מתחשבים במשקל שלה, שהיא לא אוכלת בכלל.

***

האישה שאני יוצא איתה ביקשה להשתמש בדירה שלי בינתיים, הכניסה לשם את אחיה הקטן, שבדיוק עשה עוד נסיון לצאת מההוסטל. קצת חששתי מלהשאיר אותו לבד עם הדברים שלי, אבל אני לא יודע להגיד לא. חוץ מזה שקיוויתי בשבילו שזה יסתדר. בטח עדיף למשוגע להיות במקום שקט, ולא מוקף במשוגעים אחרים, אבל זה כנראה בלי נמנע. איפה עוד נשים אותם?

***

חשבתי כבר לחזור הביתה. להודיע לעלמה שהיא יכולה להמשיך בלעדי, שהכל מסתדר. לבקש מהאח שימצא מקום אחר. לארוז את יפה ולחזור למקום שלי בעולם. כמובן שזה לא הסתדר.

***

הייתה לעלמה צלקת. זה הדבר היחידי המוזר שגיליתי בחודש הראשון איתה. צלקת שנמשכה ממרפק ימין שלה דרך הכתף ובסיס הגב עד לירך שמאל. כל בוקר היא הייתה מכסה את העור החשוף בשכבה עבה של איפור. מצד אחד היא לא נתנה לצלקת להכתיב לה מה ללבוש, ובחום הקיץ לבשה תמיד שמלות קלות, מצד שני היה ברור שהיא דואגת היטב שאיש לא ידע.

אני חושב שהיא הראתה לי אותה בכוונה, אולי התגרתה בי ככה, רצתה לעניין אותי. היא הייתה יכול לעשות את טקס האיפור בחדר שלה, או בשירותים, אבל התעקשה כל בוקר לעשות אותו דווקא במטבח, שאני אראה. פעם אחת אפילו היא דאגה להשאיר את דלת החדר שלה פתוחה בזמן שהחליפה בגדים מול הראי, דאגה לכך שהראה את כל הצלקת הזאת מקצה אל קצה.

לא יכולתי לדמיין מה יכול לגרום לצלקת כזאת. ניסיתי ולא הצלחתי. זו הייתה זוועה מעבר לדמיוני המוגבל, התמים. קיוויתי שזה קרה לה בינקות, בגיל שעוד אין בו מודעות וזיכרון, שכל הכאב הנוראי שבטח ליווה אותה במשך חודשים נמחק ונותר מאחוריה.

***

אולי בגלל הצלקת חיכיתי חודש שלם לפני שויתרתי. מהרגע הראשון לא אמרנו כלום, כאילו מאז ומתמיד הדברים היו ככה. אני גר בדירה שלה, נוסע איתה הלוך ושוב, והיא פעם בשבוע רושמת לי צ'ק. התביישתי להפקיד את הצ'קים שלה. לא ידעתי אם מגיע לי תשלום על עבודה שכזאת, לשמור על בחורה צעירה מגבר שמעולם לא ראיתי, מסיכון לא קיים. והאמת שגם חששתי שאולי זה לא חוקי, שאני צריך לפתוח עסק, או לקבל רשיון או משהו. לא רציתי להסתבך, ובכל מקרה לא היה דחוף לי הכסף.

***

זה היה בדרך חזרה הביתה. נסענו בשתיקה במכונית שלה. היא נהגה, ואחד האלבומים הקבועים שלה התנגן. מוזיקה בלי מילים. תמיד עדיפה מוזיקה בלי מילים. מהנסיעה הראשונה שלנו ביחד הרגשתי שהמוזיקה הזאת מקרבת ביננו. איכשהו הצלילים מילאו את החלל ביננו, חלל שלא טרחנו למלא בדיבורים. זה היה עדיף כנראה. אבל עכשיו הרגשתי שמשהו חייב להאמר. אז אמרתי לה שאני חושב שמספיק. שעבר חודש והחבר שלה בטח המשיך הלאה. אולי הבין שאין טעם באובססיה שלו. היא הסתכלה עלי, לרגע אחד פקחה עלי את העיניים הירוקות האלו. הבנתי שאני נוטש אותה, אבל החלטתי  שזו לא הבעיה שלי. אמרתי לה שיהיה לה את הטלפון שלי אם היא תצטרך משהו, שאני גר לא רחוק. היא התעלמה ממני. אמרה שזה בסדר. ביקשה רק שאשאר איתה לילה אחרון, שמחר בבוקר נארוז את הדברים שלי ואחרי הלימודים היא תקפיץ אותי ואת יפה הביתה. היא אמרה שהיא תתגעגע ליפה. אמרתי לה שהיא מוזמנת תמיד לבוא לטייל אותנו. היא חייכה קצת. הגענו הביתה. אחרי הטיול אני נשארתי לקרוא והיא יצא לעבוד על איזה טקסט עם חברה. שמעתי אותה נכנסת אחרי חצות. נרדמתי לא הרבה אחרי זה.

בבוקר כשקמתי הדירה הייתה ריקה. לא רק שעלמה נעלמה, גם כל החפצים שלה, כל זכר לקיומה התפוגגו במהלך הלילה. נותרו רק הדברים שלי בדירה: הבגדים, המזרון המתנפח עליו ישנתי במהלך אותו החודש, מברשת השיניים וסכין הגילוח על כיור המקלחת.

לא ידעתי מה אני אמור לחשוב על כל זה. אז לא חשבתי. ארזתי במהירות את הדברים שלי, קשרתי את יפה ברצועה שלה, ומיהרתי החוצה, משאיר אחרי את דלת הדירה פתוחה לרווחה.

***

לרושם השמיני – מקרה                                                         לרושם העשירי – טעות

***

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “ספק (שומר – רושם תשיעי)

  1. פינגבק: מקרה (שומר – רושם שמיני) | אמנות בדידה – pixel art

  2. פינגבק: טעות (שומר – רושם עשירי) | אמנות בדידה – pixel art

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s