כולנו אותה העוגייה – גרסה שנייה

זה היה יום מיוחד. במקום הלימודים הרגילים בבית-הספר הילדה והכיתה שלה יצאו לסיור במפעל העוגיות. בבוקר הם יצאו באוטובוס מיוחד, שלקח אותם עד לשער המפעל. הם הלכו בזוגות ועברו דרך הדלתות הכבדות הגדולות שהובילו לתוך המפעל.

באולם הכניסה למפעל היו מוצגות כל סוגי העוגיות. היו המון המון עוגיות בצורה של חיות. היו עוגיות אריות ועוגיות דולפין. היו עוגיות היפופוטם ועוגיות גמל. היו עוגיות עורב ועוגיות חתול. כל החיות היו שם. והיו גם המון המון עוגיות בצורת אנשים. וחלקן היו מצופות שוקולד, ועל חלקן היו קישוטים. והיו עוגיות קטנות והיו עוגיות גדולות. והיו עוגיות מושלמות והיו עוגיות עקומות.

להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

טעות (שומר – רושם עשירי)

הכל חזר לקדמותו. פחות או יותר. חזרתי הביתה, פיניתי משם את האח, התמקמתי חזרה. לא ראיתי יותר את עלמה. היא לא הופיעה ללימודים אבל לא היה נראה שמישהו עושה מזה עניין. אותה שגרה, אותו ישיבה דוממת מאחורי הדלפק שלי, אותם חיים. למראית עין.

***

לא יכולתי להפסיק לחשוב על המקרה. על עלמה, על הצלקת שלה, על העלמות הזאת. דמייניתי איך אני שואל את החברות שלה מהלימודים, מוצא את הבחור הזה שממנו הייתי אמור להגן עליה. היה מוזר לי שהן לא ניגשו אלי, לא שאלו משהו. במשך חודש הן ראו אותי מגיע עם עלמה בבקרים, ובטח היא אמרה להן על הסידור שלנו. מישהו היה אמור להגיע לשאול, לתחקר אותי. אני חשוד. אני החשוד. להמשיך לקרוא