כולנו אותה העוגייה – גרסה שנייה

זה היה יום מיוחד. במקום הלימודים הרגילים בבית-הספר הילדה והכיתה שלה יצאו לסיור במפעל העוגיות. בבוקר הם יצאו באוטובוס מיוחד, שלקח אותם עד לשער המפעל. הם הלכו בזוגות ועברו דרך הדלתות הכבדות הגדולות שהובילו לתוך המפעל.

באולם הכניסה למפעל היו מוצגות כל סוגי העוגיות. היו המון המון עוגיות בצורה של חיות. היו עוגיות אריות ועוגיות דולפין. היו עוגיות היפופוטם ועוגיות גמל. היו עוגיות עורב ועוגיות חתול. כל החיות היו שם. והיו גם המון המון עוגיות בצורת אנשים. וחלקן היו מצופות שוקולד, ועל חלקן היו קישוטים. והיו עוגיות קטנות והיו עוגיות גדולות. והיו עוגיות מושלמות והיו עוגיות עקומות.

מדריכה עם חיוך מתוק הזמינה אותם להיכנס פנימה והילדה והכיתה הלכו אחריה והיא ערכה להם סיור במפעל העוגיות. היא הראתה להם את החדר בו מעצבים את הצורה של כל עוגייה, ואת החדר בו מורחים שוקולד ואת המכונה שעושה פצפוצים… והיא אפילו הראתה להם את המכשיר המיוחד שפותח את העוגייה בדיוק באמצע ומכניס לתוכה ריבה.

בסוף בסוף, בחדר הכי חשוב במפעל, שבו עבד הפועל החשוב מכולם, המדריכה הראתה לילדה ולכיתה שלה איך עושים את הבצק לכל העוגיות. בקערה אחת גדולה הפועל ערבב ולש ולש וערבב את הבצק לכל העוגיות. המדריכה סיפרה שרק הוא בכל העולם ידע את סוד הכנת הבצק.

למרות שהעבודה הייתה מאוד קשה הפועל שר כל הזמן, והיה לו חיוך אפילו יותר גדול ויותר מתוק ובעיקר יותר עמוק מהחיוך של המדריכה. כל הזמן שהוא לש וערבב וערבב ולש הוא חייך לעצמו ושר לעצמו, והילדה בכלל לא הבינה מה סוד פה. המדריכה רצתה להמשיך, אבל הילדה ביקשה לשאול שאלה אחת.

הילדה שאלה: את כל העוגיות עושים מאותו בצק?

המדריכה כבר פתחה את פיה לענות, אבל הפועל החשוב מכולם הקדים אותה.

הפועל ענה: כן.

הסיור נגמר. הילדה והכיתה שלה חזרו באוטובוס לבית הספר, ומשם הילדה הלכה הביתה ברגל. כל הדרך היא התבוננה היטב בעצים, ובציפורים ובכלבים, ובעיקר בעוברים ושבים. בבית היא התיישבה על אדן החלון עם שקית העוגיות שקיבלה במפעל והסתכלה החוצה, ואכלה כל עוגייה לאט ובתשומת לב, ולכל עוגייה היה טעם אחר, ולכל ביס היה טעם אחר.

בארוחת הערב אבא סידר לה את הירקות בצורת סירת מפרש, ואמא שאלה אותה מה היא למדה היום. בהתחלה הילדה לא ידעה מה לענות. היא ידעה מה התשובה, אבל היא לא ידעה מה המילים בשבילה. היא חשבה שוב על הביקור במפעל העוגיות, ועל הפועל ששר ועל הבצק שלו. היא חשבה על כל מה שראתה היום, ועל כל מה שטעמה היום. היא רצתה לספר את הכל, אבל לה לא היו מילים לספר הכל, ולאבא ואמא לא היו מילים לשמוע. אז במקום הכל הילדה נתנה רק משהו קטן, רק שלוש מילים, שהיא עטפה בחיוך והעניקה לאמא ואבא במתנה.

כולנו אותה העוגייה.

.

.

.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s