זה (שומר – רושם אחד-עשר)

עברו שבועות, אולי חודשים. היה קל מאוד להמשיך אותו הדבר, לחכות, פשוט לחכות. התפטרתי מהעבודה שלי. זה לא עניין אף אחד יותר מדי. שנים שמרתי על הבניין הזה, ומה זה משנה בעצם. עכשיו אני שומר רק עליה, לא יודע אם זה משנה יותר אבל זה מה שזה. זה מה שזה. זה זה.

נפרדתי מהאישה שהייתי איתה. כל-כך מפתה להשתמש במילה "שלי", אבל היא לא הייתה שלי, וגם לא שום דבר אחר. היינו ביחד בזמן ובמקום מסויימים, זה הכל – וגם זה אולי לא באמת נכון. האם באמת הייתי איתה? קשה לדעת, קשה לענות.

גם היא לא עשתה עניין, אמרה שהרגישה שאני מתרחק. לבן שלי לא טרחתי להגיד כלום, הימרתי שהוא אפילו לא ישים לב. השארתי הודעה במשיבון שנסעתי לביקור מולדת ולא טרחתי לציין תאריך חזרה. כל-כך קל לפתור הכל. רק אשתי הראשונה עוד עלולה לחפש אחרי, אבל קשה להאמין שהיא תטרח.

***

הכל בעצם בגלל שהתחלתי לכתוב. היה בסדר עד שהתחלתי לספר סיפורים. הדברים היו רק מה שהם, בלי העומס הנוסף של הפרשנות. זה מה שאנחנו לא מבינים, או לפחות אני לא הבנתי. אנשים מפליגים לזכרונות שלהם או לתכניות שלהם לעתיד כאילו זה מרחיב להם את העולם – אבל האמת היא שזה רק מצמצם אותו. התכניות שלנו, הזכרונות שלנו, כל-כך מוגבלים, כל-כך דלים וחסרי פרטים.

תנסו לצייר פעם מהזיכרון, או מהדמיון, תראו כמה גס ועלוב זה יצא. עכשיו תסתכלו על היד שלכם, או על כל דבר אחר, כמה אור, כמה פרטים, כמה צבעים. אנשים עיוורים לדבר הזה, אתה שואל אותם מה הצבע של היד שלהם והם אומרים צבע עור. כאילו יש דבר כזה. תסתכלו רגע. באמת תסתכלו.ירוק וסגול מרושתים מתחת לעור השקוף, כתמים לבנים על עור צהוב אדמדם, קווים וטקסטורות מודגשים בבהיר וכהה, צלקות חלקות מחזירות אור. הכל, עולם ומלואו בכף יד. ההווה הוא אינסופי, ולכן אנחנו בורחים ממנו, מצמצים את עצמנו בתוך המוח שלנו, בתוך מילים מוגבלות. בונים כלא קטן שנוכל להתמודד איתו.

***

יש סיפור של קפקא שנקרא משל קטן. חיפשתי אותו בשבילכם, ושווה יהיה לספר מתישהו איפה מצאתי אותו. אבל מספיק שנספר את הסיפור, ולא את הסיפור על הסיפור.

***

 "אהה," אמר העכבר, "מיום ליום הולך העולם וצר. תחילה היה רחב עד להפיל אימה, רצתי הלאה ומה שמחתי כשראיתי לבסוף מרחוק חומות מימין ומשמאל, אך חומות ארוכות אלו אצות כל כך להתחבר זו עם זו, עד שהנה כבר הגעתי לחדר האחרון, ושם בפינה עומדת המלכודת, ולתוכה אני רץ."

"אינך צריך אלא לשנות את הכיוון," אמר החתול ובלעו.

***

אני לא חושב שלזה קפקא התכוון אבל זה מה שאני חושב עכשיו, שבתוך המוח שלנו אנחנו רצים בין החומות, מייצרים את החומות. רצים מהאימה הגדולה שמפיל עלינו האינסוף, מתבצרים כנגד המציאות הבלתי-נתפסת. עוצמים עיניים, מצמצים ומפרקים לסיפורים הקטנים הלינארים והאפשריים שלנו את כל ההתרחשות הכאוטית והעצומה הזאת, הנמשכת עד אינסוף פנימה והחוצה ולכל כיוון.

***

אני לא יודע אם פעם פקחתי עיניים ועכשיו עצמתי אותן, או שחייתי בעיניים עצומות ועכשיו הן נפקחו. אני לא יודע אם קודם הייתי אוטומט ועכשיו אני חי, או שקודם חייתי ועכשיו ירדתי מאיזושהי מסילה, ואני נופל לי בין חומותיו של העכבר בדרך למלכודת, בדרך לחתול. האם הסיפורים שאני מספר קרובים יותר לאמת או רחוקים יותר ממנה? פרשנות ותרגום או בדיה ושקר?

זה מה שזה. זה זה. זו בעצם האפשרות היחידה שלנו, הדרך היחידה שלנו לברוח מכל היצוגים והסיפורים. להצביע על משהו ולהגיד "זה!". כמו ילד שרוצה משהו ואין לו מילים ואין לו סיפורים ואין לו כלום, רק אצבע אחת שאומרת "זה". קודם אלוהים יצר ואחר-כך בא האדם ונתן לכל הדברים שמות להסתתר מאחוריהם. ואם עלמה תסתכל מחוץ לחלון שלה ותצביע החוצה על האיש הזה, הזקן הזה, שיושב שם על הספסל עם הפודלית המצחיקה שלו, או בתוך המגלשה כשיורד גשם, ולפעמים מציץ לתוך ביתה, מביט עליה מודדת את עצמה מול המראה או מכינה אוכל, ולפעמים שוכח ממנה לימים שלמים – האם עלמה תצביע עלי, תקדש אותי באמירת "זה זה" ותעצב אותי בשם. תגיד זה אדם, זה זקן, זה השומר שלי.

***

כן, על יפה לא הצלחתי לוותר. הכלבה נכנסה לחיי, לסיפור שלי, בלי הסבר, כמעט בלי סיבה. מכל מה שקרה לי רק היא הגיעה אלי מבחוץ, נכפתה עלי. כך זה נראה לפחות.

אני לא מאמין בבחירה חופשית, בסופו של דבר גם זה רק סיפור, עוד משהו שאנחנו מלבישים על המציאות בשביל לצמצם אותה, להקטין אותה מספקטרום רציף ואינסופי לאיזה או-או בינארי. אומרים ש"ככה זו לא תשובה", אבל האמת שהיא שככה זו התשובה האמיתית היחידה שיש. למה? כי ככה. כל השאר סיפורים. כל השאר שקרים. אין בחירה, אבל יש קשרים בין הדברים, יש אחדות מסויימת. כל החיים שלי, כל מה שקרה, נבע ממני. לא בחירה, כמובן שלא, אבל בכל זאת הכל היה חלק מזה, מהתנועה הזאת שהיא החיים שלי.

הכל חוץ מיפה. אני לא בחרתי בה. אולי היא בחרה בי, או אולי משחק אחר שקרה קשר אותנו ביחד. דווקא בגלל זה שמרתי אותה, את יפה. מכל מה שהיה שלי, מכל מה שהיה חלק מהסיפור שלי, מהתוספות ל"זה" הזה שאפשר להצביע אליו ולהגיד שהוא אני, רק אותה שמרתי. כי יפה היא "זה" משל עצמה, ואין לה סיפורים ותוספות, חוץ מהשם שלה אולי. יפה.

***

ואולי לעשות דווקא זה חופש הבחירה היחיד שיש לנו, או שלפחות בחרתי להאמין בזה לרגע. איזה דבר נפלא זה בכל מקרה. לעשות דווקא. להגיד "זה לא מה שזה". לעשות בכוונה ההפך. להצביע על עץ ולהגיד פרח. ילדה שמתחפשת בבגדי גברת. ילד בבגדי אדון. להצביע על כלב ולקרוא לו אדם. או להפך.

***

לחכות זה גם טוב. הרי לחכות זה מה שאנחנו עושים בכל מקרה, אז אם אתה מחכה סימן שאתה הכי קרוב לדבר עצמו. לא מלביש עליו קישוטים. אני מחכה. אנחנו מחכים. יושבים כאן ביחד, אני ויפה, ומחכים. אני מביט על עלמה, אולי אפילו שומר עליה, למרות שאני לא בטוח בזה בכלל. אני לא ממציא יותר סיפורים עליה, על הפעולות שלה, על הצלקת. התנהגות כזאת לא תהייה שמירה, אלא מאסר, להכניס אותה לתוך החומות של העכבר. אסור לי לכלוא את עלמה בתוך מילים, להשתמש בהן כמו לבנים בשביל לבנות כלא. עד שהצלחנו לברוח ממנו. לכן אני רק מביט, מביט עליה בביתה, מביט עליה עושה פירואטים קטנים שאנחנו קוראים להם חיים. מצביע ואומר זה מה שזה, זה זה, כי ככה. זה ממלא אותי באושר שגם אם הייתי רוצה לא יכולתי להסביר, לא יכולתי לתרגם בשבילכם, ללכוד עבורכם ברשת של מילים.

לחכות, ולהביט, וזהו.

***

שבועות, אולי חודשים, רק חיכיתי. אולי בזמן הזה גם היו מילים אבל לא כתבתי אותן, לא שלחתי לכם את המסרים הקטנים שלי בתוך הבקבוק. אני יכול להמציא סיפורים למה לא כתבתי עד עכשיו, אני יכול להמציא סיפורים למה עכשיו אני דווקא כן כותב, אבל אלו יהיו שקרים. רק שקרים.

 ***

לרושם העשירי – טעות

***

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “זה (שומר – רושם אחד-עשר)

  1. פינגבק: טעות (שומר – רושם עשירי) | אמנות בדידה – pixel art

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s