שובו של הדודו

הפעם הם נזהרו ולא יצאו בשום הצהרה לעיתונות. זה הלקח שלמדו אחרי יותר מדי ביצים שלא בקעו בסופו של דבר. אחרי שני גוזלים שכן בקעו מביצתם אך נחנקו ברגע יציאתם לאוויר העולם. למרות הקלישאה אכן יש דבר כזה פרסום רע – וגוזלי דודו מתים הם בדיוק זה. כן, ברור שגוזל דודו שבכלל מגיע לבקיעה זה הישג ענק, אבל לך תסביר את זה לעיתונאים – ולועדת התיקצוב.

זו הייתה ההזדמנות האחרונה שלהם. הועדה כבר פסקה. שנה הבאה יועבר המתקן לרשותם של אנשי הפנדות, שאמנם האתגר שניצב בפניהם קטן בהרבה, אבל כך גם הסיכוי לכישלון. ועדת התיקצוב מאסה בכישלונות.
הם הכניסו את המטען הגנטי של הדודו לתוך שמונה ביצים של יונת הניקובר. זה כל מה שהם יכלו להרשות לעצמם במעט התקציב שעוד נותר להם. בשיקופים היומיומים היה אפשר לראות את הגוזלים הקטנים מתפתחים כצלליות בתוך הקליפות הלבנות. שתי ביצים נפלו עקב התפתחות לא תקינה וניתנו ללבורנטית לקחת אותן למשרפה. בחמש נוספות לא התפתח דופק, ואף הן נשלחו להשמדה.
כל החוקרים כיוונו בסתר את תפילותיהם לאותה ביצה, לאותו גוזל יחיד שהראה דופק יציב וסימנים תקינים. מאחר וזה היה הניסוי האחרון לא נעשו הכנות לשיכפולים והפריות נוספות ולא היה דבר לעשות במעבדה פרט לבהייה בביצה היושבת ללא ניע בתוך האינקובטור, להתפלל חרישית ולקלל את הלבורנטית, שאמנם לא הייתה אשמה בכך שתפקידה היה חיסול הניסויים הכושלים, אך דמותה הפכה להיות הסמל למזל הרע, או חוסר היכולת, של מעבדת המחקר. מלאך המוות לדודאים שלא נולדו.
בשעה המיועדת ישבו כל חוקרי המעבדה סביב האינקובטור, בילווי שמונה מצלמות שהסריטו את מה שהיה יכול להיות אירוע היסטורי, או תבוסה אחרונה. הם ידעו שזה יכול לקחת בין דקות לשעות, והצטיידו בכוסות קפה ובטריות ספייר, אך הפעם נחסכה מהם מריטת העצבים הממושכת. תוך פחות משעה התחילו הדפיקות החרישיות, התנודות שבהתחלה קיבלו עדות רק במכשירים, אך מהר מאוד הפכו לברורות גם לעין ולאוזן. בקיעה, לידה, בריאה. סדק ראשון שהלך והתפשט. חתיכת קליפה שלמה שנפרדה ונפלה, חושפת מאחוריה סימן שאלה גדול שהפעם, דווקא הפעם, דווקא שכל אפשרות אחרת הייתה חותמת שנית את הכחדתו של הדודו, מכבה את ניצוץ התקווה שעוד לא הספיק אפילו להדלק מחדש, נהנה בחיוב.
 אפילו שני הפרופסורים בדימוס לא טרחו לחנוק את צהלות השמחה כאשר הבקיע המקור דרך הקליפה הסדוקה, כאשר הגוזל פסע צעד קטן לעצמו, אך צעד גדול למין הדודואים, החוצה מהביצה השאולה ופקח עיניו לעולם. היחידה שלא הצטרפה לחגיגות, רק חייכה לעצמה חיוך מסתורי ונעלמה בלא אומר דבר, הייתה הלבורנטית. היא ידעה שהם לא יצטרכו אותה הערב, או בשבועות הקרובים – עד שיחודש תקציב המחקר, עד ששוב יהיו כישלונות לכאורה שיש להעלים מן העין.
לא היה לה ספק שהגוזל יתפתח בצורה תקינה, בדיוק כמו אחיו ואחיותיו הגדולים. אמנם גוזל זה ישאר חיית מעבדה עד סוף ימיו, אך זהו מחיר פעוט שהוא יאלץ לשלם למען המשך הפרויקט, למען אחיו ואחיותיו הקטנים. ואולי גם הוא עוד יזכה לחסד, לחזור לטבע אשר כמה לו כבר שלוש מאות שנים. אולי גם אותו תחלץ מלאך המוות של הדודואים מבוראיו.

 .

.

.

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s