לחבק ענן

סהר חלמה לחבק ענן. מהרגע הראשון ש ראתה אותו מחליק לאטו מעל כל הפרצופים הרציניים במשקפי השמש שהקיפו אותה ואת אבא. אבא המשיך להחזיק לה את היד גם אחרי שכולם התפזרו והשאירו שמיים פתוחים לה ולענן שלה, כולו שמן ולבן ולא ממהר לשום מקום. סהר ידעה שהיא רוצה לחבק אותו, ויותר מזה, היא ידעה שהוא רוצה חיבוק.

לא שהיו חסרים לה חיבוקים. אבא חיבק אותה המון. וגם שלומית המחנכת. והדודות משני הצדדים. באמת. המון חיבוקים מצוינים, אבל היה ברור לה ששום חיבוק, אפילו לא החיבוקים של אמא, יהיו מוצלחים כמו החיבוק של הענן. לא רק בגלל שהוא כזה שמן ולבן ולא ממהר לשום מקום, אלא כי הוא באמת באמת רוצה חיבוק. רוצה חיבוק רק בשביל עצמו, ובכלל בכלל לא בשבילה.

היא שאלה את אבא איך היא יכולה לחבק את הענן שלה. אבל כמו תמיד כשאין לו תשובה אבא עשה את עצמו  שהוא בכלל לא שמע את השאלה. בכלל אבא כל הזמן רק בישל ארוחות וניקה ודאג שהכל יהיה בדיוק כרגיל ונורמלי ובסדר. וסהר אף-פעם לא אהבה שהכל כרגיל ונורמלי ובסדר, ועכשיו אפילו עוד יותר.

היא שאלה את דודה ניצה איך לחבק ענן. אבל דודה ניצה רק התחילה לבכות. מה שגרם לסהר לחשוב שאולי היא בכלל לא אמורה לשאול אנשים איך לחבק ענן.

בכל זאת, אחרי שבוע שהיא לא הצליח לחשוב בעצמה איך לחבק ענן שנמצא למעלה בשמיים, ואחרי שהענן שלה נעלם לכמה ימים ובמקומו הופיעו עננים אחרים שבכלל לא היו לבנים כמוהו ולא שמנים כמוהו, ובכלל לא חיפשו חיבוק, לפחות לא ממנה, סהר הבינה שאסור לה לפספס את ההזדמנות. ענן בכל זאת זה דבר חולף. ולמרות שנדמה שהענן שלה תמיד חוזר בסופו של דבר, סהר ידעה שאי-אפשר להיות בטוחים בכלום.

אז סהר שאלה גם את שלומית המחנכת שלה איך לחבק ענן. ואולי בשביל ההדגמה שלומית נתנה לה חיבוק גדול וחזק, שבאמת היה חיבוק מרשמלו גדול ורך אבל לא ענה על השאלה.

לא הייתה ברירה, סהר לקחה את הטלפון של אבא והתקשרה בעצמה לדודה רותי, משהו שהיא אף-פעם לא עשתה קודם. דודה רותי הייתה הדודה הכי חכמה, ובדיעבד, שזו מילה שסהר בדיוק למדה ואהבה במיוחד, היא הייתה צריכה ללכת ולשאול אותה ראשונה. דודה רותי אמרה שזה נושא רציני מדי לדבר עליו בטלפון ושסהר תגיד לאבא שיתקשר אליה בהקדם. בהקדם דווקא הייתה מילה שסהר לא אהבה בכלל.

למחרת היא ואבא הלכו לבקר את דודה רותי ואת דוד דוב. דוד דוב לקח את אבא להראות לו משהו בגינה, ודודה רותי וסהר נשארו לבד לדבר על הענן. דודה רותי שאלה את סהר הכל על הענן שלה, ואז היא חשבה על זה קצת, ואז היא חשבה על זה עוד קצת, עד סוף כוס הקפה שלה, ואז היא ביקשה מסהר להראות לה את הענן שלה.

הן יצאו החוצה וסהר הצביעה לדודה רותי על הענן שלה. רותי הסתכלה על הענן טוב טוב ואמרה בדרך שרק דודה רותי יודעת להגיד "אני מבינה". וזהו. דודה רות לא אמרה עוד כלום, ואבא ודוד דוב חזרו, ודודה רותי הוציאה עוד מעוגת השמרים שלה למבוגרים, ועוגה כן טעימה בשביל סהר.

למחרת סהר ואבא אכלו ארוחת ערב ואבא, כדי שהכל יהיה כרגיל, סיפר איך היה לו בעבודה, למרות שאף-אחד לא שאל, ורק בדרך למקלחת הוא עצר כמו כל ערב ליד התמונה של אמא לשנייה אחת והמשיך. הייתה דפיקה בדלת וסהר גררה את השרפרף שלה להסתכל בעינית. להסתכל בעינית של הדלת היה הדבר השני הכי אהוב על סהר כבר שישה שבועות רצוף. היה אסור לסהר לפתוח את הדלת לבד, אבל אבא בערך כן היה בבית וגם היא ראתה שזו דודה רותי.

דודה רותי עמדה בכניסה עם שתי הידיים מאחורי הגב ולא נכנסה. היא מתחה את הצוואר והכניסה רק את הראש שלה פנימה. זה היה משחק מאוד משונה וגם סהר ניסתה לשחק ולהוציא רק את הראש שלה החוצה, אבל היא איבדה שיווי משקל וכמעט נפלה. "אבא במקלחת?" דודה רותי שאלה, ונכנסה לבית כאילו קיבלה תשובה לא מסהר אלא ממישהו אחר. סהר ידעה שדודה רותי קצת מכשפה, כי ככה זה כשאת חכמה, אבל בדיעבד, כן בדיעבד, חשבה שאולי דודה רותי פשוט שמעה את המים זורמים במקלחת.

"יופי", אמרה דודה רותי, "שלא יפריע לנו עכשיו". היא שלפה את הידיים שהחביאה מאחורי הגב והציגה לפני סהר ענן. סהר הסתכלה על הענן בעניין. הוא היה ממש כמו הענן שלה, רק קרוב וקטן והוא קצת הזכיר לסהר דובי. דובי קוטב לבן לבן בלי פנים בכלל, ובלי ידיים ורגליים. טוב לא ממש, היה אפשר לדמיין לו פנים ורגליים וידיים, כמו שאפשר לכל ענן, אבל זה שאפשר לדמיין משהו זה לא כמו שהוא באמת קיים.  שברשימת הדברים העצובים של סהר זה היה המקום הראשון כבר שבעה שבועות רצוף.

"זה ענן", אמרה דודה רותי. סהר עמדה ולא ידעה מה להגיד או לעשות.

"זה לא הענן שלך. אבל זה הענן שלי. אבל הוא לא בשמיים ולא הולך לשום מקום ואפשר לחבק אותו", הוסיפה דודה רותי. סהר עדיין לא ידעה מה להגיד או לעשות.

"יופי", סיכמה דודה רותי את העניין ופנתה ללכת. "קוראים לו שמואל", היא אמרה כבר מחוץ לדלת וזרקה עוד משפט אחרון שחמק פנימה רגע לפני שהדלת נטרקה "לפחות זה מה שהוא אמר לי" .

סהר נותרה לבדה בסלון עם הענן שמואל. היא ידעה שדודה רותי צודקת. זה לא הענן שלה. לא הענן של סהר. או אולי עכשיו, בגלל שדודה רותי נתנה לה אותו מתנה, אז הוא כן הענן שלה. ענן אחר שלה. סהר לא ממש רצתה לחבק אותו, והיא הרגישה גם שהענן שמואל לא ממש רוצה חיבוק חזרה.

המים במקלחת הפסיקו לזרום. סהר הרגישה ששמואל הענן הוא בסוד, אז היא לקחה אותו לחדר שלה והחביא אותו מתחת למיטה, יחד עם כל הבובות שהיא כבר אוהבת פחות.

היא חזרה לסלון והיא ואבא שיחקו שלושה משחקי דמקה כמו בכל ערב. סהר ניצחה בראשון ובאחרון ואבא עזר לה לסמן את זה בטבלת הדמקה יומן שלה, שהיא לא תשכח, ואחר-כך הוא השכיב אותה לישון והקריא לה סיפור על ילדה שחולמת את עצמה לירח.

ואחרי שאבא הלך סהר הוציאה את הענן מתחת למיטה ושמה אותו ליד הכרית שלה, יחד עם הגמל שלא היה לו שם, שהיה הבובה האחרונה שקיבלה מאמא וקיבל יחס מיוחד למרות שלא היה לו שם ולמרות שהוא היה גמל, ועם נעץ הדובי, שהיה תמיד הבובה שסהר הכי אהבה. היא הסתכלה על הענן שמואל ולא ידעה מה לעשות. היא החליטה שהוא רוצה חיבוק, אז היא נתנה לו חיבוק קטן שהפך לחיבוק גדול, ובבוקר כשהיא התעוררה היא ושמואל הענן עוד היו בחיבוק ביחד. זה היה חיבוק בין שוקו לקרמבו, אבל סהר ראתה שגם נעץ דובי וגם הגמל שאין לו שם קצת נעלבים, ובכלל היא חשבה שיש לה מתחת למיטה כבר מלא בובות.

סהר התגנבה בשקט בשקט לחדר של אמא ואבא, ובלי לעשות רעש ובלי להעיר את אבא בכלל היא הכניסה לו את שמואל הענן למיטה, שיהיה לו חיבוק כשהוא קם בבוקר. היא הלכה לאט לאט מחוץ לחדר, כמו שאמא לימדה אותה, מרימה לאט לאט כל פעם רק רגל אחת, ומניחה אותה בשקט בשקט בשקט, ורק אז מרימה את השנייה. סהר הרגישה בתוך הבטן את התחושה הזאת שאומרת שהיא עשתה משהו טוב וידעה שאבא ישמח שיש מישהו שצריך ממנו חיבוק. ובאותו השקט היא התגנבה חזרה לחדר שלה, והתיישבה על אדן החלון. ובחוץ, קצת ליד הירח, ריחף הענן שלה, ורצה חיבוק.

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s