הנסיכה שהייתה חתול

זו הייתה שאלה חשובה, ואף אחד מכל שרי החצר ושרות הארמון, היועצים השקולים והיועצות הנבונות, לא ידע לתת לה תשובה, גם לא הפילוסוף הגדול, ואפילו טבחית הארמון, שידעה יותר מכולם ביחד, לא ענתה לה, לא באמת.

וכל מה שתמרי בסך הכל שאלה זה למה היא נסיכה ולא, נגיד, חתול.

היא ידעה שהיא נסיכה ולא, נגיד, חתול כי זה מה שכולם אמרו לה תמיד. היא הייתה הבת של המלך גיאורגי השלישי, והיא חיה בארמון המפואר שבעיר הבירה, וכולם התייחסו אליה כמו נסיכה. היא לבשה בגדים של נסיכה, שמלות מפוארות של נסיכה, תכשיטים וצעיפים ואבני חן של נסיכה, ואפילו היו לה שלושה כתרים שונים. כתר אחד לאירועים חגיגיים במיוחד, כתר אחד לאירועים חגיגיים, וכתר אחד לאירועים חגיגיים סתם. לא חשוב לאן הסתכלה, תמיד היו שם סימנים לכך שהיא נסיכה ולא חתול. ולא רק זה, היא גם ידעה שהיא הולכת להיות המלכה. לאביה לא היו בנים, רק אותה ואת אחותה הקטנה, ולמרות שבאותם ימים הייתה עדיפות למלכים על-פני מלכות, כולם בממלכה דווקא שמחו שתמרי הולכת להיות המלכה שלהם. היא הייתה ידועה בחכמתה הרבה, ולמרות שעוד לא הגיעה לבגרות כבר סייעה לאביה לשלוט בממלכה ולשפוט את בני עמם.

תמרי חשבה על כל זה והחליטה שזה לא אומר כלום, לא מוכיח שהיא נסיכה ולא, נגיד, חתול. גם המשרתים והמשרתות חיים בארמון. והיא יכולה להלביש בבגדים שלה ובתכשיטים ובכתרים את הדחליל שבגינת הירק של הטבחית, וזה לא יהפוך אותו לנסיכה. וזה שהיא הולכת להיות המלכה לא מוכיח שהיא נסיכה, הרי גם לא מעט שרי צבא ומורדים, מכשפות וקוסמים, ואפילו פילגשים שאפתניות וסריסים ברי-מזל הפכו למלכים ולמלכות בזמנם.

ואולי לנו זה נשמע כמו דבר נפלא, שתמרי עמדה להיות המלכה, אבל בשבילה זה הייתה רק סיבה נוספת לשאול למה היא נסיכה ולא, נגיד, חתול. להיות נסיכה הייתה עבודה מאוד קשה, מילא לשפוט ולשלוט, אבל כל הבגדים והתכשיטים וגינוני הטקס וטקסי הנימוסין. זה היה בלתי נסבל. בזמן שהיא הייתה צריכה לעבוד כל-כך קשה כל מה שהחתול עשה כל היום זה לשכב מתחת לשולחן של התופרת, ללקק את זרועותיו, ולאכול לו בהנאה שאריות ושמנת שמזגה לו, מאחורי גבו של המלך, טבחית הארמון.

והחתול, בנוסף לכל יתר היתרונות, גם מעולם לא היה צריך לשאול את עצמו למה הוא חתול, ולא נגיד, נסיכה. הוא לא ידע איך. בכלל לא היו לו שאלות, וגם אף-אחד לא פנה אליו לבקש תשובות.

עבור תמרי השאלה למה היא נסיכה ולא, נגיד, חתול, לא הייתה רק איזה שאלה מתחכמת, או מסוג העניינים שהופך ומתהפך בהם הפילוסוף הגדול, אלא שאלה בעלת השלכות מידיות והרות משמעות על חייה של תמרי. היא לא יכלה להכריע בעניין כה חשוב על סמך עדויות שעומדות על כרעי תרנגולות, לפסוק על סמך סימנים לא מספקים.

אז תמרי, מאחר ולא מצאה תשובה בכוחות עצמה, החלה לשאול את כולם לגבי העניין. כל שרי החצר ושרות הארמון, היועצים השקולים והיועצות הנבונות, הצביעו על הבגדים, הארמון, התכשיטים, הכתרים. הכבוד שרוחש לה העם. כל הסימנים האקראיים והנסיבות המקריות, עליהם כבר החליטה בעצמה, שאינם מספקים וודאי שאינן מספיקות.

תמרי לא אהבה את המקרה. המקרה תמיד נראה לה מקרי מדי. היא העדיפה שדברים יקרו מתוך כוונה, או רצון – ואם אפשר אז עדיף מתוך שניהם בעת ובעונה אחת. ועל נושא כה מוחלט ומכריע כמו היותה נסיכה ולא, נגיד, חתול, היא בטח לא יכלה להסתפק בתשובות מוטלות בספקות ובנסיבות סיבתיות.

לאביה המלך הייתה תשובה אחת טובה יותר רק במקצת. הוא אמר לה שהיא הנסיכה כי כולם יודעים וכולן מסכימות שהיא הנסיכה. תמרי חשבה על כך במשך שלושה ימים והגיעה למסקנה הברורה שכולם יכולים להיות טועים ואפילו כולן יכולות להיות טועות. לא חסרים מקרים מהעבר הקרוב והרחוק לשגיאות פה אחד שכאלו. פעם כולם חשבו שהנהר הוא אל, שמעניש את מאמיניו בבצורות ושיטפונות לפי מצב רוחו, או לפי טעמם של הקורבנות שנזרקו אל מפליו. פעם כולם חשבו שהמלך עצמו הוא אל שכזה. ועכשיו כולם משוכנעים שהאלוהים הוא בכלל בשמיים, ומי יודע אם יום אחד לא ישנו שוב את דעתם בעניין.

הפילוסוף הגדול, בתושבתו לשאלתה של הנסיכה, החליט לא להתמקד בנסיכה, אלא דווקא בחתול. הוא שאל את תמרי מה הופך את החתול לחתול, וכמובן שלא ציפה או חיכה לתשובה, אלא פתח בהרצאה שנמשכה שלוש שעות ללא הפסקה.

זה לא הזנב, כי ישנם חתולים בלי זנב. וזו לא הפרווה, כי להמון חיות שאינן חתול יש פרווה, וגם אם ניקח חתול ונסיר את פרוותו יישאר חתול. וזה לא היללות ולא שום תכונה מתכונותיו, וגם לא זה שכולם מצביעים ואומרים עליו חתול. אין דרך להגיד שהחתול הוא חתול, וגם אין דרך להגיד שהחתול אינו חתול, ואותו דבר נכון גם לגבי הנסיכה תמרי. מאחר ואין דרך להוכיח שהיא אינה-נסיכה, אז הדבר הפשוט ביותר, ולכן הנכון ביותר, הוא לא לעשות עניין ולהמשיך להגיד שהיא נסיכה. "את זו את, מה את לא מבינה, זו זהות פשוטה", חתם הפילוסוף הגדול, והלך לשבת בצד, לנשום ולהירגע.

תשובתו של הפילוסוף הגדול, על כל חכמתה ותחכומה, דמתה להפליא לתשובתה של טבחית הארמון, שמכולם וכולן ענתה את התשובה הטובה ביותר. היא ענתה לתמרי בשתי מילים פשוטות, שהיו האמת הפשוטה לגבי היותה נסיכה, ולגבי היותו של כל דבר אחר מה שהוא ולא משהו אחר: כי ככה.

אם ככה, חשבה תמרי, אז היא יכולה באותה מידה להיות חתול, לפחות אז לא יהיו לה כל הבעיות והשאלות האלו, ואם אין דרך להוכיח שהיא אינה-נסיכה, אז גם אין דרך להוכיח שהיא אינה-חתול. כן, אין לה זנב, אבל גם לא לכל החתולים יש זנב, ואין לה פרווה, אבל אפשר בקלות לדמיין גם חתול בלי פרווה. וליילל היא יכולה ליילל, וללקק שמנת ולאכול שאריות מהרצפה היא יכולה גם, למרות שזה לא הכי נעים ואולי גם לא הכי טעים.

וכך החליטה הנסיכה תמרי להיות חתול. החליטה וכך קרה. היא פשטה את בגדי הנסיכה, ושאירה את כל התכשיטים והכתרים במקומם, הפסיקה לשפוט את בני עמה ולייעץ לאביה בניהול הממלכה. היא התכרבלה לה מתחת לשולחה של התופרת המלכותית, ליקקה את זרועותיה בזמן חיכתה שיזרקו לה שאריות ושטבחית הארמון תמזוג לה קצת שמנת לקערה ולא שאלה יותר שאלות. בקיצור, הנסיכה תמרי הפכה לחתול.

זו הייתה צרה צרורה. מילא שסתם נסיכה פחותת ערך תפתח לה איזה מוזרות או שיגעון – אבל שבתו הבכורה של המלך הנערץ, יורשת העצר, המלכה לעתיד, תהפך לחתול? המלך מיד סגר את שערי הארמון והכריז על מצב חירום, שדבר טירופה של הנסיכה תמרי לא ילך ויתרכל בקרב בני הממלכה, וגרוע מכך – בקרב הממלכות השכנות. הוא זימן לארמונו מרפאים ומרפאות, קוסמים ומכשפות, בעלי נסים ומחוללות פלאות מרחבי העולם המוכר, לבוא ולעזור לו לרפא את בתו, אשר ללא ספק דבק בה השיגעון.

המרפאים והמרפאות, הקוסמים והמכשפות, בעלי הנסים ומחוללות הפלאות, עשו כמיטב יכולתם לרפא את הנסיכה שהפכה לחתול. הם הטילו קסמים והם הן ליחשו כישופים, ערבבו לה אבקות בשאריות דג והן רקחו לה שיקויים בשמנת, הם זימנו מלאכים והן גירשו שדים. הם והן עשו כמיטב יכולתם ויכולתן, לא רק מתוך רצון לרפא את הנסיכה, אלא מתוך רצון לחזור לביתם וביתן – מאחר והמלך לא הרשה לאף איש או אישה לצאת מהארמון בטרם תושב לו בתו. אך הכל לשווא. הנסיכה המשיכה להיות חתולה.

טבחית הארמון לא ראתה בעין רעה את הפיכתה של הנסיכה תמרי לחתול. אמנם היא התגעגע לשיחות שלהן ולשאלות העמוקות של תמרי, אבל ידעה שלרוב חתולים, בייחוד חתולי ארמון, זוכים לחיים מאושרים, וגם לא פעם ארוכים יותר, מאשר נסיכות. אך כמות הפיות שנאלצה להאכיל, כאשר עוד ועוד מרפאים ומרפאות, קוסמים ומכשפות, בעלי נס ומחוללות פלאות הלכו והצטברו בארמון גרמו לה להרגיש שאין לה ברירה אלא לעשות מעשה.

ובזמן שכולם וכולן כבר התייאשו והתיישבו לאכול עוגת מייפל באורך שמונים מטר אותה אפתה הטבחית לקינוח, ניגשה הטבחית למלך וביקשה שייתן לה לרפא את הנסיכה. המלך, שאמנים היה חכם אך לא חכם כבתו הבכורה, לא הכיר בעומק חכמתה של טבחית הארמון, אך מרוב אובדן עצות ותקוות החליט שאין סיבה לסרב, ונתן לטבחית הארמון אישור לעזוב את המטבח ולנסות ולרפא את בתו מהשיגעון.

לא הייתה לה תכנית, אבל הטבחית ידעה דבר אחד – שהנסיכה לא חולה, ואם רוצים להחזיר בן-אדם שהלך, אז אי-אפשר להשאר פה ולצעוק לו שיחזור, אלא צריך ללכת אחריו לשם. תלתה הטבחית את הסינר, פשטה את הבגדים, והתיישבה ליד החתול שהיה הנסיכה תמרי מתחת לשולחנה של התופרת. ישבה שם, ליקקה את זרועותיה, ייללה לעתים וחיכתה שיזרקו לה שאריות או ימלאו את הקערה שלה בשמנת.

וכעבור שלושה ימים הטבחית שהעמידה פני חתול מאסה בתזונה הנוראית, שגם עשתה לה שלשול, ושאלה את החתול שהיה הנסיכה תמרי, אם לא נמאס לה קצת לאכול רק שאריות ושמנת, בייחוד שמאז שהטבחית נעלמה איכות השאריות ירדה פלאים, וגם טריות וכמות השמנת.

החתול שהיה הנסיכה תמרי התפלא מאוד על כך שחתול מסוגל לדבר.

"נו מה, מי אמר שחתול לא יכול לדבר?", ענתה הטבחית שהעמידה פני חתול.

על כך לא ידע החתול שהיה הנסיכה תמרי מה לענות. למרות שמעולם לא שמע על חתול שידע לדבר, וידע שלא היו דברים מעולם, חשב שאכן ייתכן הדבר. ולכן ניסה בעצמו.

"מעניין מאוד מה שאתה אומר… והנה, מסתבר שגם אני מדבר."

"נו ודאי", ענתה הטבחית שהעמידה פני חתול. "אין סיבה שחתולים לא ידברו, וגם אין סיבה שלא נאכל מאכלים ראויים ולא רק שאריות. בכל זאת אנחנו חתולי ארמון ולא חתולי רחוב!".

וכך שכנעה הטבחית שהעמידה פני חתול את החתול שהיה הנסיכה להפסיק לאכול שאריות ושמנת ולהתחיל ולאכול מאכלי אנוש. ואחרי שחלפו שלושה ימים, הכריזו הפרקים והגב של הטבחית שהעמידה פני חתול, שהגיע הזמן לעשות לעשות את הצעד הבא.

"ואם כבר אנו אוכלים מאכלי אדם", הוסיפה הטבחית "אז למה שלא נאכל אותם ליד השולחן, כדרכם של בני תרבות?"

"כי אנו חתולים", ענה החתול שהיה הנסיכה תמרי.

"וכי חתולים אינם יכולים להיות בני תרבות?", השיבה הטבחית שהעמידה פני חתול, ולחתול שהיה הנסיכה תמרי לא היה מענה. יצאו שני החתולים מתחת לשולחנה של התופרת והתיישבו לאכול ליד השולחן.

"ואם כבר אכלנו ליד השולחן, אולי נישן במיטה ולא על הרצפה?", שאלה הטבחית בלי לחכות שלושה ימים נוספים. החתול שהיה הנסיכה תמרי לא מצא מענה, וגם לא חיפש אחד. האמת שגם לו כאבו הפרקים והגב.

כעבור שלושה ימים שסעדו לשולחן וישנו במיטה החליטה הטבחית שאמנם נחמד לה החופש מהמטבח, ואין ספק שטוב להיות חתול, בייחוד כזה שאוכל לשולחן וישן במיטה, אך רוחות הסתיו כבר החלו לנשוב, וואיכותו של האוכל המגיע ממטבח הארמון נטול הטבחית הלך מדחי לדוחי לפשוט דוחה.

"ואם כבר ישבנו לסעוד ליד השולחן, ושכבנו לישון במיטה, למה שלא נלבש את בגדיהם של בני-האדם?", הציעה הטבחית, שכבר היה ונדמה שהיא אינה מעמידה כלל פני חתול אלא פני טבחית ערומה, אך הטבחית ידעה היטב שהיא מעמידה פני חתול בן תרבות ולא טבחית ערומה – אחרת לא הייתה מצליחה להתמודד עם הבושה.

"באמת קצת קר", הודה החתול שהיה הנסיכה תמרי.

סימנה הטבחית למשרתים שיביאו לה את בגדיה ואת הסינר שלה, ולחתול שהיה הנסיכה תמרי שיביאו את בגדיה של הנסיכה. התלבשו והמשיכו לסעוד, וכבר היה נדמה למלך שבתו נרפאה, ועמד להעניק לטבחית חצי מאוצר הממלכה, אך זאת סימנה לו שעוד לא תמה מלאכתה.

וכעבור לא שלושה ימים אלא אחד, החליטה הטבחית שהגיע הזמן. הממלכה צריכה נסיכה, והמטבח צריך טבחית וחתולים, לבושים או ערומים, יש מספיק.

"אתה יודע ידידי החתול, המלך מאוד עצוב", אמרה הטבחית שהעמידה פני חתול. "הוא איבד את בתו, יורשת העצר, וכל הארמון בעוצר, וכל הממלכה עלולה ליפול למשבר גדול. והכל כי אבדה הנסיכה".

"עסק ביש, שוד ושבר", ענה החתול שהיה הנסיכה תמרי, שכבר התנהג כמו הנסיכה והתלבש כמו הנסיכה, אך לא היה נסיכה כלל וכלל, כי אם חתול. "אך מה יכול חתול לעשות בעניין?".

"מה הופך אותך לחתול ולא, נגיד, לנסיכה?" שאלה הטבחית. "הנה, אתה כבר נמצא בארמון, ואוכל לשולחן המלך, ולבוש בבגדי הנסיכה, וכולם וכולן מוכנים ומזומנות ולהתייחס אליך כנסיכה, ואין ולו סימן אחד שאתה חתול ולא, נגיד, נסיכה".

"ובכל זאת אני חתול."

"ודאי. אין כאן שאלה… אך באותה מידה אתה יכול להיות, נגיד, נסיכה".

"ואת באמת מאמינה שאפשרי הדבר, שחתול יהיה נסיכה?"

"מה זה משנה, זה או זה, ככה או כך, זהות כזאת או אחרת, אם נסיכה יכולה להיות חתול, חתול יכול להיות נסיכה", פסקה טבחית הארמון, שלפתע איבדה לגמרי את כל הסבלנות למשחק הזה, ואפילו גילתה פתאום שהיא כועסת על הנסיכה שמאמללת ככה את אביה ואת יתר יושבי וכלואי הארמון, ובאותו הרגע פסקה מכל העמדת הפנים וחזרה למטבח להכין לעצמה ולכל היתר ארוחת ערב ראויה לשמה, לנחם, אם לא את ליבם, אז לפחות את כיבתם.

החתול שהיה הנסיכה תמרי שקל בשאלתה של טבחית הארמון במשך שלושה ימים, עכשיו כשנהייתה לו שפה לחשוב בה. מה זה משנה להיות חתול, ולא נגיד, נסיכה, או לחליפין נסיכה ולא, נגיד, חתול. כן, היה ברור שיותר קל ונחמד להיות חתול על-פני נסיכה, אבל אפילו בתור חתול הוא ידע שקל ונחמד זה לא העניין. נכון שהחתול יכול פשוט להישאר חתול, אבל זה פשוט לא יהיה נכון. וכך, לטובת הכלל, ובעיקר מתוך אהבה וחמלה למלך הטוב שנפל לעצבות אחרי שאבדה לו בתו הבכורה, החליט החתול להיות הנסיכה תמרי. החליט, וכך קרה. החתול שהיה הנסיכה תמרי לא רק שאכל כנסיכה, דיבר כנסיכה והתלבש כנסיכה, אלא לכל דבר ועניין הפך ממש לנסיכה. והפעם הנסיכה הייתה נסיכה לא במקרה מקרי, לא מכורח ההכרח ולא מסיבות נסיבתיות, אלא כי היא רצתה והתכוונה החליטה והכריעה.

רוחב מחשבתה של תמרי הפך אותה לחתול, ועומק ליבה השיב אותה להיות נסיכה.

המלך גאורגי השלישי פתח את שערי הארמון ושיחרר את כל המכשפות והקוסמים, המרפאות והמרפאים, מחוללות הפלאות ובעלי הנסים, לא לפני שהשביע אותם לשמור את דבר מחלתה של הנסיכה בסוד מוחלט, סוד שנשמר במשך יותר משמונה מאות שנה ועד רגע זה ממש.

לרגל סיום מצב החירום הוכרזו שלושה ימי חג. כל בני ובנות הממלכה יצאו וחגגו והנסיכה תמרי שהייתה חתול שהיה הנסיכה תמרי, בירכה את כולם וכולן, ואיש מהנוכחים לא ניחש ואף אחת מהנוכחות לא חשדה שהנסיכה הנערצת, יורשת העצר, בכלל הייתה חתול עד אתמול. לא עלה בקהל שמץ של בלבול בקשר לנסיכותה של הנסיכה, לזהות זהותה, אפילו לא כאשר, לבקשתה, מזגה לה הטבחית, במקום כוס יין אדום, קערה של שמנת טרייה  – מנהג אותו המשיכה הנסיכה תמרי גם לאחר שהפכה להיות המלכה החכמה המסורה והנערצת ביותר מכל המלכים הצדיקים ומכל המלכות הנבונות שאי-פעם עלו על דפי ספר דברי הימים.

סיפור זה מבוסס על "המשל מהאינדק (בן מלך שהשתגע)" של רבי נחמן.

*

*

*

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s