אליהו – פרק שביעי

פרק שביעי – בו אני שומע דעה שנייה ומחפש שלישית

מעבדתו התל-אביבית של יהודה גלר הייתה חבורה של עוזרי מחקר ומחשבים משוכללים בחדר קטן וכמעט נטול חלונות. לא היו שם כל מיני עכברים וצינורות ומבחנות כמו שדמיינתי. מה שכן מצאתי שם היה את סופיה, מסטרנטית לביוטכנולוגיה. מהמבט הראשון היא נרשמה אצלי כ"לא מתנצלת". פועלת ומדברת מתוך ידע מלא שהיא בסדר, בשלום עם עצמה ועם העולם. בלי מילות קישור מיותרות, לא כאילו ולא דוגרי. בלי כתפיים שחוחות או מבט מתחמק. לא מתנצלת. להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

אליהו – פרק שישי

פרק שישי – בו אני תופס טרמפ

היא התרגזה עלי, כמובן. איך יכולתי לעשות כזה דבר בלי להתייעץ, ואני יודע שיש לה לחץ של הגשות, ובלי לשאול אותה על היעד, ועוד כל מיני תלונות אקראיות. הצלחתי לא להתרגז ולא להגיב, חיכיתי עד שתעבור הסערה. אחרי שהפיה סיימה למצוא כל סיבה בעולם למה עשיתי לה את העוול הכי גדול שיש היא הודתה שהיא ממש צריכה חופשה, ושפראג נשמעת סבבה, ואיזה חמוד אני. להמשיך לקרוא

אליהו – פרק חמישי

פרק חמישי – בו אני מקבל עבודה חדשה

התשובה למכתב שטמנתי הגיעה למחרת בהודעה ממספר לא מזוהה. לצערי לא נותר העתק במגירת העדויות אבל הנוסח היה "מחר בשש בבוקר בבית של הרב". לא ידעתי מה לחשוב לעצמי, לא ידעתי כלום. רק האמנתי שקורה כאן משהו מאחורי הגב שלי ורציתי, בטעות אנושית נפוצה, שהוא יקרה דווקא בְּפָנַי. להמשיך לקרוא

אליהו – פרק רביעי

פרק רביעי – בו אני פותח חבילה מהרב

התעוררתי מערב השתייה עם אליהו בדיוק אותו אדם שהייתי ביום שלפני. הזרע נשתל עמוק ולקח לו זמן לפרוץ את פני השטח. או שזה פשוט האלכוהול. לא רק שהשתייה מאפשרת לאנשים לחיות בהווה, בלי אשמה ועכבות וחששות, אלא גם דואגת שכל מה שקורה תחת השפעתה נשאר שם. כאן ועכשיו, ורק ההנגאובר נשאר כעדות למה שהיה אתמול. להמשיך לקרוא

אליהו – פרק שלישי

פרק שלישי – בו אליהו מספר על קללותיו הרבות ושלי היחידה

אני לא יודע איך זה בחיים שלכם, אבל אצלי כל השיחות החשובות קרו תמיד בזמן, או במצב התודעה, הלא נכון. אפילו אחרי שהפסקתי לברמן, אפילו אחרי שהפסקתי לשתות. תמיד שיחות חשובות מזדמנות כשאין אפשרות לנהל אותן, כשהמאמץ למצוא את המילים, ליצור מהן משהו, נמצא רחוק מעבר להישג יד. השיחה עם אליהו חרגה מעבר לחוק הקבוע הזה, שמה אותו ללעג. לא רק במצב התודעה הכושל, על השעה המאוחרת והאלכוהול והריב עם הפיה; אלא גם במקומות אליהם היא ניסתה לקחת אותנו בעל כורחנו. להמשיך לקרוא

אליהו – פרק שני

פרק שני – בו אני מגיש כוס ראשונה לאליהו

כל הדברים האלו קרו לפני שסיימתי להרכיב את החיים שלי. אנשים מתנהגים כאילו ברגע שתינוק מגיע לעולם הוא כבר יודע מה לעשות בחיים האלו שניתנו לו. אין עלוני איקאה עם חלקים ממוספרים וציורים שמדריכים אותך צעד אחר צעד. גם אם היו ספרי הדרכה כאלו אף-אחד לא היה מתייחס אליהם ברצינות, לא היה מוכן להקשיב. אנחנו חייבים ללמוד בעצמנו, להיכוות. אורז אנחנו מכינים לפי ההוראות על האריזה. להמשיך לקרוא

אליהו – פרק ראשון

(חלק ראשון – כוס לאליהו)

פרק ראשון – בו אני מחכה למפתח

זה לא היה אמור להיגמר ככה. אין כאן שום הפתעה, מעט מאוד דברים מסתיימים כמו שצריך, כמו שהיינו רוצים. בכל מקרה אנחנו עוד רחוקים משם. יותר מטריד שהסיפור לא היה אמור להתחיל, לא ככה ולא בכלל. חיכיתי ברחוב. מישהו היה אמור לעבור ברכב ולתת לי מפתח. אני לא זוכר מי או מה המפתח היה אמור לפתוח. סתם מפתח מתכת זול כזה, מהסוג שפותח דלתות שאפשר לפרוץ עם כרטיס אשראי או בעיטה טובה. זה כל מה שעשיתי, חיכיתי למפתח הזה. לא חיפשתי כלום, בטח לא אותה, קטנה וקלה, לחיים סמוקות מהקור הירושלמי החד. בוקסר וסווטשרט דהוי בתוך מעיל חורף כבד, מהסוג שרוסים רציניים לובשים בלי להכניס את הידיים לשרוולים. להמשיך לקרוא