מפלצת המעמקים

היא התעוררה משינה של מאתיים שנים. לו היה חודר אור למעמקים בהם חיה המפלצת היה ניתן לראות סביב המאורה שלה את שאריות הארוחות האחרונות שלה. ספינת הצי הפורטוגזי שהיא הורידה למצולות ואכלה את אנשי הצוות שלה עד האחרון. עצם הראש של דיונון ענק שהיא לעסה, ושלד מרוסק של לוויתן זרע עצום, הקורבן האחרון שהספיק לה למאתיים השנים האחרונות. אבל עכשיו היא הייתה רעבה, וכמו רוב היצורים החיים, ודאי וודאי כשאת מפלצת מעמקים אימתנית, רעב עשה אותה עצבנית. היא נדחקה החוצה מהמחילה שלה. היה נדמה שכל פעם שהיא מתעוררת פתח המחילה הופך צר יותר. זה היה לא הגיוני. הרי כשהיא נכנסת פנימה זה אחרי שהיא מילאה את בטנה בטרף, וכשהיא יוצאת היא מרוקנת לחלוטין, מורעבת. אז איך זה שהכניסה תמיד כל-כך מרווחת והיציאה דחוקה? היא לא ידעה לענות על זה. מוח הטורף שלה לא היה בנוי לשאלות שכאלה, אלא לפתרון של בעיות שסובבות סביב רעב. למצוא טרף, להוריד אותו למצולות, שם לחץ המים מאפשר קיום רק עבור היצורים ההחלטיים ביותר, לאכול את כולו, לחזור למערה וללכת לישון. זה הכל. להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

המפלצות של סופיה

הקדמה – ההבנה של סופי

גם אחרי שאימצה לעצמה עשרות מפלצות, סופי המשיכה לאהוב יותר מכל דווקא את המפלצת הראשונה. קראו לה פטל והיא הייתה כדור פרווה כחול בגודל של מלון עם עין אחת סגולה וכנפי עטלף סגולות. פטל הייתה מומחית בשמחה. היא ידעה בדיוק מה כל אחד צריך בכל רגע בשביל להרגיש קצת יותר טוב, והיא גם ידעה איפה כל אחד רגיש לדגדוגים. למרות זאת פטל לא הייתה מפלצת ידידותית, לא לגמרי. לא פעם היא ניצלה את כישוריה דווקא בשביל למנוע מאנשים את מה שישמח אותם יותר מכל, או שהיא הייתה עושה כזאת מתקפת דגדוגים שבסופה היית נחנקת ודומעת ומתחננת שהיא תפסיק כבר. להמשיך לקרוא

הדובה והקוץ

הקוץ היה נעוץ עמוק בבשרה, בדיוק בין הבטן לריאות, קצת מתחת או קצת מעל הסרעפת. הדובה לא ידעה אם נולדה עם הקוץ, אבל עד כמה שיכלה לזכור הקוץ תמיד היה שם, נעוץ בבשרה. לפעמים היא חשבה שאולי אמא דוב החדירה לה את הקוץ, או אולי זה קרה מאוחר יותר, כשהיא לימדה את ליבה לאהוב כל-כך עד שעלה על גדותיו ונשפך. אבא דוב אמר לה שהיא נולדה ככה. ובימים שחשבה שיש אמת גם בסיפורים כאלו חשבה שאולי הקוץ מגע מגלגולים קודמים. להמשיך לקרוא

העץ האחרון בעולם – אפילוג

סיפורו של העץ האחרון בעולם

….

אפילוג

לקח לו זמן רב להבחין בהם. בבתים שבנו בין ענפיו, במשחקיהם בין שורשיו. ואחרי שהבחין בהם הבין שתמיד היו שם. רק חושיו, צרות אופקיו, מנעה ממנו להכיר בהם. יצורים חיים, לא כמוהו אך גם לא שונים ממנו, לא לחלוטין. עובדת קיומם הכאיבה לו, הפרה את שלוות בדידותו, איימה על העצבות שבה התכנס העץ האחרון בעולם, שהייתה לו חיק מנחם להתכרבל בו. להמשיך לקרוא

מעשה משלושה בעלי רצון

חלק ראשון – סנדלר שלא חסר לו דבר

באחת השכונות הפחות אופנתיות של עיר הבירה, ישב לו סנדלר שלא חסר לו דבר. הוא היה יושב כל יום בסדנתו הקטנה, ובזמן המועט שעבד, ובזמן הרב שבילה בלחכות לעבודה, היה מקשיב ברדיו לשירים יפים בשפת ארץ מולדתו, אשר אותה דיברו אך מעטים בעירו של המלך. להמשיך לקרוא

השד בארמון – גרסה שנייה

זה היה יום שלישי אחה"צ, וכמו כל שלישי אחה"צ, המלכה סופיה לא קיבלה קהל באולם הכס. זה לא היה קל להיות המלכה, כל הזמן להחליט ולשפוט ולקבוע. בייחוד שהמלכה סופיה השתדלה להחליט ולשפוט ולקבוע בצורה שתטיב עם כל התושבים שלה. המלכה סופיה הייתה מלכה טובה, שידעה שהכתר לא נועד בשביל שכולם יראו אותו ויכבדו אותה, אלא בשביל שהיא תמיד תחוש את המשקל שלו על הראש שלו ותזכור שהמלכה קיימת בשביל הממלכה ובזכות הממלכה, ולא להפך.

להמשיך לקרוא