מעשה משלושה בעלי רצון

חלק ראשון – סנדלר שלא חסר לו דבר

באחת השכונות הפחות אופנתיות של עיר הבירה, ישב לו סנדלר שלא חסר לו דבר. הוא היה יושב כל יום בסדנתו הקטנה, ובזמן המועט שעבד, ובזמן הרב שבילה בלחכות לעבודה, היה מקשיב ברדיו לשירים יפים בשפת ארץ מולדתו, אשר אותה דיברו אך מעטים בעירו של המלך. להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

השד בארמון – גרסה שנייה

זה היה יום שלישי אחה"צ, וכמו כל שלישי אחה"צ, המלכה סופיה לא קיבלה קהל באולם הכס. זה לא היה קל להיות המלכה, כל הזמן להחליט ולשפוט ולקבוע. בייחוד שהמלכה סופיה השתדלה להחליט ולשפוט ולקבוע בצורה שתטיב עם כל התושבים שלה. המלכה סופיה הייתה מלכה טובה, שידעה שהכתר לא נועד בשביל שכולם יראו אותו ויכבדו אותה, אלא בשביל שהיא תמיד תחוש את המשקל שלו על הראש שלו ותזכור שהמלכה קיימת בשביל הממלכה ובזכות הממלכה, ולא להפך.

להמשיך לקרוא

הנסיכה שהייתה חתול

זו הייתה שאלה חשובה, ואף אחד מכל שרי החצר ושרות הארמון, היועצים השקולים והיועצות הנבונות, לא ידע לתת לה תשובה, גם לא הפילוסוף הגדול, ואפילו טבחית הארמון, שידעה יותר מכולם ביחד, לא ענתה לה, לא באמת.

וכל מה שתמרי בסך הכל שאלה זה למה היא נסיכה ולא, נגיד, חתול. להמשיך לקרוא

כולנו אותה העוגייה

זה היה יום מיוחד מאוד למרות שהיה מדובר ביום חמישי. מיום ראשון מרגריטה כבר התחילה להתרגש ורק רצתה שהימים יעברו כבר ויום חמישי יגיע. יום ראשון, ויום שני, ויום שלישי ורביעי… לא היו שום קיצורי דרך, ואי-אפשר היה לדלג לא על שני ולא על שלישי, ובטח לא על רביעי. זה היה קשה וארוך ובעיקר בוצי, אבל בסוף כל הימים חלפו ויום חמישי סוף סוף טרח להופיע.

באותו יום חמישי מרגריטה לא נכנסה בבוקר לבית-הספר. במקום היא וכל הכיתה עלו על אוטובוס מיוחד שחיכה להם ליד שער הכניסה. הם נסעו זמן רב, או לפחות ככה זה הרגיש למרגריטה, שכל הדרך רק חיכתה כבר שהאוטובוס יעצור, שהם כבר יגיעו. ומרוב שהיא ציפתה הזמן בכוונה החליט לעשות דווקא ולא לעבור, ומרגריטה כבר חשבה שהם לעולם לעולם לא יגיעו, ובדיוק אז האוטובוס עצר פתאום, וכולם ירדו. המורה סידרה אותם בזוגות ומרגריטה הייתה כל-כך שמחה שהיא אפילו לא התרגזה שהיא בזוג עם אבנר. במקום היא החליטה שזה זמן טוב לספור צעדים. אחד, שתיים, שלוש… ככה ימין ואז שמאל, עד שהצעד הארבעים ושבע נבחר לעבור דרך הדלתות הכבדות הגדולות שהובילו לתוך מפעל העוגיות.

את צעד ארבעים ושמונה מרגריטה כבר שכחה לספור. להמשיך לקרוא

השד בארמון

היה היה ארמון, וכמו הרבה ארמונות אחרים לארמון הייתה מלכה, ולמלכה היו יועצות ויועצים ולוחמות ולוחמים ושומרות ושומרים ומשרתות ומשרתים.

המלכה, לא כמו הרבה מלכות או מלכים אחרים, הייתה מלכה טובה וחכמה. לא פעם היא נהגה לצאת לסייר בממלכתה הגדולה, לדרוש בשלום תושביה ולהושיט להם יד במה שיצטרכו עזרה בו.

ובאחד הימים, בעת שיצאה המלכה לאחד מסיורייה ועזרה לתושביה בבציר הגמבה, התגנב לתוך הארמון שד פצפון. להמשיך לקרוא

מעשה בגוזלה

סופיה הייתה גוזלה קטנה מאוד. סופיה הייתה גוזלה כל-כך קטנה שהיא אפילו לא ידעה גוזלה של איזה ציפור היא בכלל. למען האמת סופיה ידעה מעט מאוד, היא ידעה שקר לה והיא ידעה שרעב לה.

ולסופיה, בתור גוזלה קטנה מאוד, היה  רק דבר אחד לעשות כשרעב לה וקר לה – לצווח ולצעוק ולקרוא לאימא. אבל בגלל שסופיה הייתה רק גוזלה כל מה שיצא לה היה  "צוויץ צוויץ, צוויץ צוויץ" חורקני ומעצבן שלא עזר בכלום. ומרוב שהיה לה רעב וקר, ומרוב שהיא קראה לאימא שלה שתחזור כבר עם אוכל וחום, סופיה נפלה לאחור, ועשתה גלגול קטן, ובמקום להיות בפנים, היא מצאה את עצמה בחוץ. וככה סופיה נפלה מהקן וזכתה שיספרו עליה סיפור.

להמשיך לקרוא