ושום דבר לא קרה

זה היה היום המאה שלושים ושמונה ושום דבר לא קרה. למשה לקחו ארבעים, ואחר-כך עוד ארבעים. לא? חטא העגל וכל זה. לזקן עברו שמונים ושבע יום עד שהוא תפס את הדג שלו. משהו כזה. הוא לא היה בטוח. בכלל המון עובדות חמקו ממנו בזמן האחרון. גם לגבי עצמו הוא לא היה באמת בטוח. אולי זה כבר מאה שלושים ותשעה ימים, או אולי רק שבעה, ואולי הוא בכלל סופר מהרגע הלא נכון. איך בוחרים נקודת התחלה? להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

מושלם

"בוקר טוב נסיכה", הוא מתאמן מול המראה, עם מברשת השיניים תקועה בתוך החיוך שלא יורד לו מהפנים מאז אתמול בערב, אולי עוד מאז שמצא את האומץ לגשת אליה. מצחצח, מחייך, משפריץ טיפות קטנות של קצף משחת-שיניים על המראה. להמשיך לקרוא

שלוש אגדות לא מסופקות

מגלה הארצות

הוא ממש רצה למצוא את ארץ הזהב האגדית. אחרי הכל זה מה שמגלה ארצות אמור לעשות. לא סתם הולכים ועושים תואר והשתלמות והתמחות. אפשר להישאר במשרה נוחה באחת החברות הגדולות, לצייר מפות, לדייק פרטים על ארצות שכבר התגלו, לשרטט קווי חוף גואים ונסוגים – אבל תמיד אמרו לו שהוא טיפוס חולם. החלום שלו היה למצוא את ארץ הזהב האגדית. להמשיך לקרוא

אלף עגורים

הקופסה כמעט עפה מידו, מפתיעה בקלותה. הוא מניח אותה על המדף הנכון, מייעד אותה לצאת מחר לירושלים. הוא עובר בתנועה אוטומטית לחבילה הבאה בערמה, מרים, בוחן את היעד, מניח במקום הנכון. תחושת הקלילות מתפשטת מכף-ידו מעלה עד למודעות. הוא עוצר את עצמו וחוזר לקופסה הקטנה, קצת פחות מקופסת נעלים. הוא מרים שוב, בזהירות. הקופסה מרגישה קלה מדי, משקלה לא מצדיק אפילו את הקרטון שעוטף אותה. כאילו מלאה בהליום. הוא מטלטל אותה ליד אוזנו, רעש של נייר על נייר. להמשיך לקרוא

שומת-לב

שבע שנים, שבע שנים ובחורה אחת לא-אפשרית. יש מצב טוב שזה התחיל עוד לפני והוא פשוט לא שם-לב לכך. הוא יכול לדמיין כל מיני מקומות ומצבים בהם דרכיהם הצטלבו בלי שהרים מבט בזמן. תחנות אוטובוס, הופעות, טיולים, חדרי מיון. מאחר והוא לא יודע את הגיל שלה קיימת האפשרות שהם נפגשו בפעם הראשונה במחלקת היולדות בתל-השומר, אולי אפילו ראו אחד את השנייה אז, ראו ושכחו. להמשיך לקרוא

לצפות בה נעלמת

המרפסת הבודדה הזאת.  מזח בין הבית לרחוב, לעמוד ולראות את כל האנשים מפליגים למקומות אחרים ואתה נשאר מאחור לנפנף להם ולקוות לשובם. בדיוק ככה כשהילה עזבה, יצאה לרחוב והפליגה הלאה בזרמים המהירים של המדרכה, והוא במרפסת מתבונן בה מתרחקת, פונה שמאלה למנדלי מו"ס, נעלמת מעבר לאופק, מתבונן ומקווה שהיא תסתכל אחורה ולמעלה ותראה אותו מסתכל עליה נעלמת. להמשיך לקרוא

איש הפח

איש הפח, לפני שנהייה איש הפח, היה איש רגיל. הוא היה עשוי בשר ודם והיו לו אבא ואמא בדיוק כמו לכולם. אותו איש רגיל הלך בעקבות אביו הרגיל ונהייה חוטב עצים. האיש בגר ואביו הזדקן והלך בדרך כל בשר. האיש התעצב מאוד אך המשיך לעבוד קשה בחטיבת עצים ודאג לכל צרכיה של אמו. לא עברו שנים רבות והיא הצטרפה לבעלה, ואיש הפח לעתיד, שלא רצה להישאר לבדו, חיפש לו אישה מבין המנצ'קניות. להמשיך לקרוא