עוקר אדנים

כשנגמרו העצים הוא התחיל לעקור אדנים ממסילת הרכבת. הלילות היו קרים והביקוש לעץ גבוה והוא היה חייב להתפרנס. זה שאת העצים להקמת מסילת הרכבת חטב הוא עצמו יחד עם אביו לא שינה כלום. הוא לא האמין בצדק פואטי, או בצדק בכלל. הוא האמין בפרנסה. אשתו כבר נפטרה אבל הייתה לו בת שבעלה ברח והשאיר אותה עם ארבעה ילדים. לדאוג לבתו ונכדיו היה הדבר היחיד שהייתה לו משמעות.

רשימה

הרשימה הרגילה. רשימה על גב מעטפה של דברים שיש לעשות. פירוק לחלקים של מה שנדרש, מה שידרש ברגע שאחזור לארץ. מטלות. שמות קוד שמתרגמים לסידורים קטנים או פרויקטים גדולים. לא רשימה כמו זאת שכריס מרקר מציע בסרטו "ללא שמש".

a list of things that quicken the heart.

לא נשאר עוד מה לעשות

לא נשאר עוד מה לעשות. ממש ככה. לא נשאר עוד. הראשי, זה שדיבר ברבים, קם והלך. אחריו יצאו כל השאר. השאירו אותי לבד, שמחו שלא התאוששתי מהר מספיק בשביל להתחיל עם השאלות. מה. למה. כמה. כמה.

נשימת

המון יומרה הייתה שם לפני הנפילה. התאמצנו מדי. בשביל לעשות את כל מה שעשינו בהתחלה באמת היה צריך יומרה, אבל אחרי שהכל כבר התחיל לרוץ היינו צריכים לדעת גם לשחרר. יומרה תמיד הופכת ליומרנות בסוף.

יציאה

לקחנו רק את המעט שבמעט. וויתרנו על כל דבר שהאמנו שנסתדר בלעדיו. המטרה הייתה לצאת. להתחיל מחדש. לא רצינו לטמא את הארץ החדשה בשרידים מהישנה. עניין אסתטי בעיקר. דווקא בגלל המהפכנות. התאהבנו ברעיון. היציאה הפכה לחשובה יותר מהארץ המובטחת. במתכוון הקצנו, הלכנו אל המופרך. גילינו שהאמונה שלנו מתחזקת ככל שנדרש יותר ממנה. אמונה שיכולה להזיז הרים לא מתקיימת במישור.

מוזה

טוב נו, אני תקוע.
אז תוותר.
לא רוצה.
מה אתה רוצה ממני?
תני לי פתיחה.
פתיחה?
כן, תני לי משפט ראשון.
מה?
רק משפט, משם אני כבר אסתדר.

מקום

מאוורר התקרה מסתובב בכיוון ההפוך, נכנע לרוח החמה שזוחלת פנימה מהחלונות הגבוהים. איש לא קם לנסות את המתג. הוותיקים יודעים שהמאוורר רק יערבב את האוויר בחריקה מתמשכת, יגרש את השקט ולא את החום. והם שונאים שינויים. הצעירים כלל לא יודעים שהמאוורר שמיש, ולא היו מנסים את המתג בכל מקרה. הם מוצאים גאווה בחום ובסבל. הסיבוב הפסיבי-המת של המאורר הוא חלק ממה שמייחד אותם משאר האנשים בשאר העולם. מה שהופך את המקום לְמָקוֹם.

מעיין

הדם עולה ונשפך לו מהאוזן, כמו מבעבע מתוך האדמה. הוא שוכב על האספלט, עיניים פקוחות מסתכלות לשמאל, ברכים מונחות לימין. כאילו הוא עושה פיתול בשיעור יוגה. חלק גוף תחתון פונה ימינה, זרועות וראש שמאלה, דם עולה בפעימות ונשפך מהאוזן שלו.

גן עדן

הוא עוצם את עיניו, נותן לשקשוק הגלגלים לעבור דרכו, לערסל אותו ברכות. היום בדיוק הוא בן שלושים והוא הצליח, חי את החלום. מסע הרכבת הראשון של שארית חייו. ביג'ינג לשיאן. הכל מאחוריו, כל הדרך שעבר בשביל להגיע לרגע הזה, כל הקשיים. הכל נעלם במקצב הרך של הרכבת.

רחמים

היא עוזרת לו להניח את הראש ובעדינות סוגרת את קרש העץ על צווארו. הוא שוכב על גבו ומסתכל על הלהב הענק שאורב מעליו, דרוך. היא אוספת את החבל בידה הימנית, כורעת לידו, מלטפת את שיערו בידה השמאלית, לוחשת דברים באוזנו.